הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א – מורה הוראה מודיעין עילית
מהות "היתר עיסקא"
מבואר בגמרא (דף קד : ) על כך שמעות הניתנים לעיסקא הרי הם בחזקת מחצה מלוה ומחצה פקדון, כלומר שחצי מהסכום ניתן כהלוואה והאחריות על שמירת הכסף היא של המקבל, והחצי השני של הסכום ניתן בתורת פיקדון והאחריות במקרה של אונס יהיה על הנותן, כמו"כ גם הרווחים מתחלקים, שהרווח מהחלק של ההלוואה שייך למקבל ואלו הרווח מחלק הפקדון שייך לנותן.
גדולי הפוסקים שקדו על תקנת הריבית ויסדו אופן שבו מותר להשקיע כסף עבור רווחים, וזה המכונה בפי כולם "היתר עיסקא" , היתר זה חשוב מאוד להבין כיצד הוא מועיל ובאיזה מקרים אינו פוטר את שאלת הריבית, תחילה יש לדעת ש"היתר עיסקא" אינו קמיע שמתיר איסורי תורה של ריבית, אלא תוכנית השקעה שמניבה רווחים שמחולקים בשותפות לנותן ולמקבל, ומובן שהביטוי השגור "הלוואה בהיתר עיסקא" הוא ביטוי לא נכון, כיוון שכאשר משקיעים ב"היתר עיסקא" הכסף אינו בתורת הלוואה אלא בתורת עיסקא, והתוספת שמקבל הנותן אינה ריבית המותרת, שהרי התורה אוסרתה, אלא התוספת אלו הרווחים.
יסוד ההיתר:
- שכסף הניתן בעיסקא לא ניתן לשימושים אישיים של המקבל אלא רק להשקעה המניבה רווחים.
- חלק מהכסף הניתן בעיסקה ניתן בתורת פיקדון באחריות הנותן, ולכן הרווחים היוצאים ממנו שייכים לנותן, אך במקרה שהמקבל מתחייב באחריות על כל הסכום במקרה של אונס, נמצא שהכל בהלוואה , ואסור לנותן לקחת את הרווחים.
- המקבל נוטל בנוסף על הרווחים של חלק ההלוואה חלק נוסף והוא שכר טירחה שטורח ומתעסק עבור הנותן, שאם לא כן נמצא שטורח עבור הנותן בחלק הפקדון בתמורה לכך שהלווה לו את חלק ההלוואה, וזה אסור כמבואר.
- הנה לפי האמור לעיל יש לבדוק בכל מקרה ומקרה כמה רווחים היו ולחלקם כפי האחוזים ביניהם, אך ב"היתר עיסקא" הנהוג היום קובעים מראש את אחוזי הרווח שהנותן רוצה, בהשערה שבמציאות ניתן להרוויח כך, ואז בלי להכנס לחשבון אם היה יותר רווח הנותן נוטל את האחוזים "בהתפשרות" שגם אם המקבל הרוויח הרבה יותר, הנותן מוותר על החלק הנוסף, אך ישנה הגבלה שאסור לדרוש אחוזים גבוהים שמסתבר שהמקבל לא ירוויח אותם, תנאי נוסף ישנו שבמקרה ולא יהיו רווחים בגובה שקבעו יצטרך המקבל לברר זאת בהוכחות כדלהלן ואז יפטר מלשלם את הרווח, יוצא א"כ שכשמשלם רווח אין בזה חשש ריבית, כיוון שנותן מתוך מה שהרוויח, וכל זמן שלא הוכיח אחרת הוא מחויב בזה.
- חידוש נוסף ב"היתר עיסקא" שיסדו גדולי הפוסקים הוא סעיף נאמנות שהמקבל מתחייב שאם הפסיד [ואז ע"פ הדין פטור מהרווח, ואף מתוך הקרן חייב רק חצי, שהרי חצי הקרן באחריות הנותן] יצטרך להוכיח זאת, וכ"ז שלא הוכיח נאמן הנותן לומר שלא היה הפסד, והרוויח כפי השיעור שקצבו, והוכחה זו כלפי הקרן נעשית ע"י שמביא שני עדים כשרים שיעידו בבית דין הילכתי, ואם לא הפסיד מהקרן רק טוען שלא הרוויח , ישבע שבועה חמורה על כך , וכל עוד שלא נשבע ולא הביא עדים אף אם באמת הפסיד , הרי הוא מחויב ע"פ דיני ממונות לשלם הכל ואין בכך חשש ריבית.
סעיף זה מבטח את הנותן מפני חשש הפסד, ובכך אינו חושש להפוך מהלוואה להיתר עיסקא ולקבל אחריות על חצי הקרן, כיון שבלי ההוכחות הנ"ל יהיה המקבל חייב לשלם את הכל גם במקרה הפסד.
- עוד הוסיפו פוסקי זמנינו בהסכם "היתר עיסקא" שהמקבל מקנה לנותן חלק בכל עסקיו המרוויחים, ובזה אף אם העיסקא שהשקיע בה הפסידה עדיין יוכל הנותן לדרוש כפי הרווחים בעסקים אחרים שלו שהרוויחו.
עוד נוסף בזה שאם לוקח למשל משיכת יתר (אוברדרפט) מהבנק כדי לשלם חשבון גז או כדי להשתמש למזון וצרכי היום יום, ואין בזה רווח, יהיה היתר ע"י שמקנה חלק בעסקיו המרוויחים, כגון קרקע או דירה שערכה עולה או תכשיטי זהב שמחירם עולה או רכב שאפשר להשכירו, ובאופן שהנכס שווה כסכום ההלוואה ויכול להפיק רווחים כפי האחוזים שסיכמו.
- עוד אפשרות הוסיפו פוסקי זמנינו "היתר עיסקא" שכולו פיקדון, כלומר שכל הכסף נמסר כהשקעה באחריות הנותן (בכפוף לסעיף הנאמנות שצריך עדים ושבועה) והמקבל נוטל חלק ברווח כשכר טירחא, ובכך מועיל לכמה דברים ש"היתר עיסקא" רגיל לא מועיל, וב-הית"ע ברית פנחס" וכן ב-הית"ע" שמופיע בספר נתיבות שלום נקבע שיהיה ההסכם בתורת מחצה מלווה ומחצה פיקדון ובאם לא יועיל להציל מחשש ריבית יהיה באופן שכולו פיקדון.
ביאור מעשי וחידושי דינים ב"היתר עיסקא" נתבאר בהרחבה בספר ברית פנחס פרק כ' ונדפס שם גם "היתר עיסקא" שימושי עם ביאור , במקרה הצורך ניתן לצלם ולהשתמש בו.
עתה נבאר כמה חידושי דינים שמתחדשים לאור ההבנה בהסכם "היתר עיסקא":
הבנת ה"היתר עיסקא"
- הסכם "היתר עיסקא" מועיל כאשר הנותן והמקבל הבינו את תוכן ההסכם, אם אינם יודעים כיצד הוא פועל, יש פוסקים שסוברים שאינו מועיל, כיוון שלא מתכוונים להקנות נכסיהם, והנותן לא מתכוון להתחייב באחריות, לכן הבנת האמור הינה חלק מההיתר.
היתר עיסקא – באחריות המקבל?
- מעשה שהיה באדם שהשקיע מליון ₪ תמורת רווחים, וכתב חוזה הלוואה ב"היתר עיסקא" ובהמשך החוזה כתב שכל האחריות של הקרן והרווח יהיו על המקבל בלבד, משמעות הדבר שלא ידעו ולא הבינו מה הוא "היתר עיסקא" , ובעצם מחייב את המקבל באחריות שזה אומר שכל הכסף בהלוואה והרווח הוא ריבית, כמו"כ יש להקפיד לשנות את המונח הלוואה להשקעה ובמקום ריבית לכתוב רווח,[בבנקים קשה לשנות את ספרי הבנק, לכן הוסיפו בנוסח ההית"ע שכל לשון ריבית הכוונה רווח]
הית"ע לבחורים או בחורות?
- לפי האמור נבין שבחורי ישיבה שיש להם חשבון בנק אסור להם להיכנס למשיכת יתר, ולא יעזור "היתר עיסקא" כיון שאין להם נכסים מרויחים, כמו כן ישנו בנק שנותן הלוואה לבנות סמינר בסכום של 5000 ₪ לצורך לימודים והשתלמות, באופן שההלוואה תשולם כאשר הבת תתחיל לעבוד, ותשלם מתוך המשכורת בריבית נמוכה, וכיוון שלבת אין נכסים מרוויחים לא יועיל "היתר עיסקא".
העצה לזה אם ההורים יקנו לבנם/בתם חלק בדירתם בגובה ההלוואה ואז יש לבן/לבת נכס שמחירו עולה ומניב רווחים ובזה יועיל "היתר עיסקא".
שונה הדבר בבחור שיש לו תוכנית חיסכון על שמו בבנק, ששם ודאי מועיל "היתר עיסקא" כיוון שהוא המשקיע ולא הלווה ולבנק הרי יש עסקים.
פורט צ'ק על דעת לפדותו
- דבר מצוי בפריטת צ'קים תמורת שכר טירחא של אחוז וחצי , ופעמים שאדם זקוק להלוואה של אלף ₪ ליומיים בלבד, והוא כותב צ'ק בסך 1015 ₪ ונותן לצ'יינג' ומקבל אלף ₪ ומודיע שתוך יומיים יבוא לשלם במזומן ויקח את הצ'ק, וחשוב לדעת שיש בזה איסור גמור, שהכל הופך להלוואה של אלף ₪ בריבית של 15 ₪ והצ'ק הוא רק עירבון ובזה גם אם יש לבעל הצ'יינג' "היתר עיסקא" אינו מתיר, כיוון שאחוז וחצי ליומיים פירושו מעל 20% לחודש שזה יותר מ 200% שנתי שזה רווח שלא ניתן להרוויח באופן רגיל ולכן הדבר אסור.
הבנה בהיתר עיסקא
אם הלוה אינו יודע כלל ענין ההיתר הכתוב בשטר חוב, אף שבדיני ממונות כשהלוה חותם את עצמו בשטר מתחייב בכל הכתוב בו אף שאינו יודע כלום, מכל מקום להתיר איסור רבית אי אפשר אלא ע"י קנס במקח וממכר וזה לא נתכוין למכור כלל אלא ללוות הלואה גמורה והאיך יקנה המלוה אם הלוה אינו מקנה לו? ואין צריך לומר אם המלוה אינו יודע ענין ההיתר שאינו מתכוין לקנות כסף כלל [ודמי לעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דלא קני כמ״ש בחו״מ סי׳ ערה] וליטול קנס בעבורו אלא להלואה גמורה. דבדיני ממונות כש״לא חשש לקרותו וחותם בחתם ידו.. הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בו, והרי הוא חייב בכל אותו חיוב אע״פ שלא לוה, מדר׳ יוחנן (כתובות דף קא ע״א) דאמר חייב אני לך מנה בשטר חייב אע״פ שלא הי׳ חייב לו״ (רמב״ן בתשובה במיוחסות סי׳ עז. וכ״פ בשו״ע חו״מ סי׳ מה ס״ג). משא״כ בהלואה, אסור לחייב את עצמו במה שאינו חייב באמת, דההתחייבות היא ריבית.
והיינו, דלא מיבעי אם השטר נכתב ונחתם בעדים שהרבית היא קנס במקח וממכר או שהיא ע״פ היתר עיסקא שאינו מועיל כלום אם הלוה לא ידע מהתנאי הכתוב בשטר, דעדים לאו אכולה מילתא קא מסהדי (תשובת מהר״י לבית לוי כלל ז סי׳ נז, הובא בש״ך שם סק״ה), אלא אפי׳ אם חתם בעצמו על השטר [דבדיני ממונות ״איבד זכותו״ (כדתנן בכתובות דף קט ע״א) וחייב אפי׳ אם יש עדים שחתם עד שלא קראו (כמפורש בשו״ע חו״מ שם)], אם לא הבין התנאי שבשטר שהרבית היא קנס במקח וממכר, אין התנאי מועיל כלום. ועד״ז בהלואה ע״פ היתר עיסקא מבואר בשו״ת צ״צ יו״ד סי׳ פח שאם המקבל לא הבין ענין העיסקא וההיתר (כיון שהוא עם הארץ וכיו״ב), אפי׳ התנו בכתב לא מהני. ובספרו פסקי דינים (רטז, ג), כתב הצ״צ בקשר לחידושו של החוו״ד (בסי׳ קעג סק״ד): ״ונ״ל שצריך ג״כ שידע מזה שנעשה חייב באמת דלאיסור רבית לא מהני אם אינו יודע כמ״ש רבינו בהלכות ריבית סעיף מו״.
[ויש להעיר על סגנונו של רבינו הזקן בסעיף מו שכתב שכיון שאין הודאת שקר מועלת כלום "אין זה מנהג יפה", כידוע השו"ט בפוסקים (תשובת רמ"א סי' יט בשם מהרי"ק שורש ט. ש"ך יו"ד סי' רנט סק"ח. מג"א סי' תרצ ס"ק כב. פר"ח סי' תצו במנהגי איסור שלו סימן עשירי. ועוד) בהכלל דמנהג מבטל הלכה אי אמרינן כן כשיש במנהג צד איסור, ועצ״ע.]
משא״כ כשיודע שמקנים לו כסף, אלא שיודע שאין קנין זה אמיתי ואינו רק להפקיע האיסור, זה היתר גמור הוא כיון שעכ״פ יודע שיש שם קנין בזה (ע״פ פסקי דינים צ״צ (לא, ב-ד)).
איך מותר לי לפרוט שיקים אם אני הצ'יינג' באחוזים ?