הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
וירא אליו ד'… (י"ח, א)
בראש רשימת הדאגות המטרידות את כולנו, נמצא אותו מלך זקן וכסיל, 'ידידנו' מהרגע בו פקחנו את עינינו בעולם הזה, הלא הוא היצר הרע. הוא מלווה אותנו בנאמנות קיצונית, שותף שלנו בכל החלטה, אומר את דברו בכל סוגיא ועניין, מנסה להשפיע כמידת יכולתו. אנחנו יודעים ומודעים לכך שהוא אוייב רע ומר שלנו, ובכל זאת – מתקשים להתמודד אתו, מה עוד שהוא שוכן בתוככי ליבנו פנימה, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 יום בשנה…
כל בוקר מחדש, הוא קם במרץ נעורים, ורשימת פיתוייו הולכת ומתארכת. לאחר לתפילה, להתפלל בדילוגים, לא להתרכז, לומר מילה רעה למישהו, להיכשל בלשון הרע או במראה אסור. זו 'חבילת הבסיס', שהוא פותח בפנינו על הבוקר. לאורך כל היום הוא ממשיך להיות איתנו באופן רציף, מציק, מעצבן, מרגיז ומכעיס. בכל רגע נתון הוא מציב פיתיון או רעיון או נסיון, מנסה להכשיל, לשבור, לגרום לנו לחטוא.
והיצר הזה, בסופו של דבר הוא מלאך. אנו, בני אנוש, נדרשים לעמוד מולו בחזית נצחית ארוכה, לא להרים ידיים ולא להישבר. בכל רגע ורגע להדוף אותו, לאטום אוזניים מלהקשיב לו, לסרב לו בעקשנות. זה לא קל, יש לו 'טיעונים' ושכנועים לרוב, ועם הכל עלינו להתמודד וגם לנצח. האם יש סגולה שיכולה לסייע לנו? האם יש דרך חיים, שאימוצה יקל עלינו במשימה הזו? האם יש מנהג, שאם נסגל אותו לעצמנו – נוכל להתמודד מול היצר בצורה טובה יותר?!
התשובה היא שכן, ובאופן מפתיע – הדרך הזו לא קשורה בדווקא למלחמת היצר. פרשת השבוע שלנו פותחת בכך שבורא עולם הגיע לבקר את אברהם אבינו – לקיים מצות ביקור חולים, והגמרא במסכת נדרים דף מ' מגלה, שמצות ביקור חולים הינה שכפ"ץ מיוחד במינו, שמציל מן היצר הרע. כלומר, אדם שמבקר חולים, מי שפועל לחזק חולים, לסייע להם, לתמוך בהם, להיות להם לחברה – זוכה בשמירה עליונה, להגן עליו מפני היצר הרע!
בנוסף, באותו מקום מגלים חז"ל עוד שני אוצרות יקרי ערך, שהופכים לנחלתו של מבקר חולים: הראשון, שמצות ביקור חולים מגינה מן הייסורים. כלומר, הרי בעולמנו אנו יודעים על מחלות קשות ונוראות, ייסורים שלא ניתן לתאר, הפוקדים את בני האדם, בתי החולים מלאים באנשים נאנחים וכואבים. ביקור חולים – זו מצוה בה כביכול האדם חווה את ייסוריו של חברו, ולכן הוא פטור מלחוות את הייסורים שלו עצמו – כך שהוא ניצל מן הייסורים!
והשני, שמצות ביקור חולים פותחת לאדם את השער לזכות בחברים טובים ובידידים קרובים. והרי כמה מאמץ אנשים משקיעים כדי לזכות בחברים נאמנים, כמה אנשים מוכנים לטרוח כדי לדעת שיש להם ידידי אמת. והנה, מצות ביקור חולים פותחת את הפתח, מעניקה את המפתח: המבקר חולים זוכה בחברים וידידים טובים – כך מבטיחים לנו חז"ל. הלא מי לא רוצה להיות חבר של מישהו שיבקר אותו בעת צרה, שידאג לו ביום פקודה, שיתמוך בו בשעת מצוקה…
שלושה אוצרות יקרי ערך, המכילים כמעט את כל השאיפות של בני האדם באשר הם, טמונים במצוות ביקור חולים. הזכות להינצל מן היצר הרע ולזכות בחיי רוחניות נעלים, הזכות להינצל מן הייסורים ולזכות בחיים רגועים ושלוים, והזכות להיות בחברה טובה, בקרב ידידים נאמנים. שלושת האוצרות הללו הם בהישג ידינו, באימוץ המצוה היקרה של ביקור חולים.
אז נכון, לא תמיד זה קל. המחזה של אדם מוכר המוטל בחוסר אונים – הוא לא נעים. המראה של ידיד חלש ורפוי – אינו מעודד. להיכנס ולשהות בחבר אדם שאינו חש בטוב, לשמוע את אנחותיו, להגיש לו כוס תה, להריח את ריח התרופות ולפעמים אף לראות מחזות מרעידי לב – כל אלה אינן חוויות שאנו שואפים לחוותן.
ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, זה כל כך כדאי ומשפיע עלינו שפע כה גדול. אולי לכן, בורא עולם משלם במזומן בשפע כה רב למבקרי החולים. ולכן, אם הזדמן לנו חולה מוכר יותר או פחות, בן משפחה סיעודי או שכן לבניין שעבר אירוע ל"ע, ידיד מבית הכנסת או מהעבודה שנעדר לפתע, או אפילו חולה לא מוכר שאנו יודעים שהוא מאושפז בבית החולים –
הבה נתייצב, נושיט יד, נבקר בנימוס ונציע עזרה. הבה נחוש את כאבו של החולה ונעשה כל מה שנוכל כדי להקל עליו. כך עשה בורא עולם לאברהם אבינו, ואף אנו נאמץ את הדרך הזו לבקר חולים בכל לב ובכל הזדמנות, ונזכה לכל האוצרות הניתנים למבקרי החולים בשפע רב!
המילים האחרונות קודם הפטירה…
מדי שבת בשבתו, נהג הרב בועז בדיחי שליט"א, מנהל תלמוד תורה בית אבות פוניבז' בבני ברק, להקדיש כמה שעות לביקור חולים המאושפזים בבית החולים 'לניאדו' בנתניה. את רובם ככולם כלל לא הכיר, אך לא זה מה שימנע ממנו לבוא לבקרם, לעודד את רוחם, ולחזק את ליבם. לימים, בשל אילוצים שונים, פסק ממנהגו זה וחדל מלבקר את החולים בבית החולים.
תקופה קצרה חלפה, וביום מן הימים צצו ברגליו בעיות לא מוכרות. לפתע פתאום הופיעו בהן דלקות ומחלות, וכל מחלה או דלקת שריפא בעזרת תרופות וטיפולים – הביאה בכנפיה את הבאה בתור. באופן פלאי, פעם אחר פעם לקה הרב בועז ברגליו, עד שלעתים לא יכול היה ללכת כלל. בינו לבין עצמו תמה מה קרה לפתע, הלא מאז ומעולם רגליו היו בריאות והוא רץ כצבי, והנה לפתע פתאום מחלה רודפת מחלה ודלקת רודפת דלקת, רגליו כאילו בגדו בו.
הוא יושב עם עצמו ומהרהר בדבר, ולפתע נזכר: הלא היתה לו מצוה בה עסק בהתמדה, והיא ביקור חולים. רגליו היו מיומנות במעבר בין המחלקות השונות, הוא נהג להסתובב בין החולים ולשמח את ליבם. רק מאז פסק ממנהגו זה – החלו כל הצרות ברגליו, כאשר מחלה רודפת מחלה וכל ריפוי לא מצליח להשיבו למצב תקין ובריא!
על אתר, קיבל הרב בועז על עצמו לשוב למנהגו, והחליט בהחלטה נחרצת לשוב ולבקר חולים מדי שבת בשבתו. והנה כי כן, כבר למחרת השבת הראשונה בה שב למצות ביקור חולים ופקד את מיטות החולים המאושפזים – נעלמו מחלות ודלקות הרגליים כלא היו, והוא שב לצעוד בבריאות בדרכים ישרות, מקפיד מדי שבוע לבקר את החולים!
באחת השבתות, נכנס הרב בדיחי למחלקה הפנימית, שם אושפז באותה עת מר שמעוני ז"ל – אביו של מנהל המחלקה, פרופסור צבי שמעוני. מר שמעוני כבר היה מבוגר מאוד, ושכב במיטה כמשותק – לאחר שלושה אירועים מוחיים שהשביתו אותו כמעט לחלוטין.
הרב בדיחי נכנס לחדרו, וכמי שחפץ לקיים את המצוה בשלמות, התעניין אצל בנו – מנהל המחלקה – ששהה לצד מיטת אביו, אם יש שיר שאביו אוהב במיוחד. הבן נענה ואמר כי בימים מקדם אביו אהב את השיר 'שייבנה בית המקדש', אולם אין לדעת אם הוא עדיין זוכר את המילים ואת הלחן, וקשה לדעת אם הוא מסוגל לשמוע או להאזין לנעימה… הרב בדיחי לא שת לבו לכל אלה, ומיד החל לשורר בקול גדול את הנעימה 'שייבנה בית המקדש', בניגון המוכר והאהוב…
פעם אחר פעם שורר את השיר, ולפתע – החולה החל לנוע, ממש לזוז במיטתו! הרב בדיחי התעודד עד מאוד, הנה כי כן – ניכר כי תווי השיר מצאו מסילות ללבו של החולה, והוא ביקש ממר שמעוני לאותת בראשו אם הוא מכיר את השיר. להפתעת כולם, החולה פשוט נענע בראשו, מאשר כי השיר מוכר והוא נהנה לשומעו!
הרב בדיחי הוסיף לשיר בקול רם, ולפתע אמר: 'אם אתה מכיר את השיר – אנא הצטרף לשירה!' הנוכחים כולם עמדו המומים לנוכח הבקשה, הן ידעו אל נכון כי מצבו של מר שמעוני אינו מאפשר לו לנוע, וכיצד יצטרף וישיר?!
אולם, למרבה ההפתעה, ותוך כדי שגבות כל הנוכחים מזדקפות בתמיהה, החולה פשוט החל לפזם בשקט, לשיר את הנעימה יחד עם הרב בדיחי! – פרופסור שמעוני, בני המשפחה והרופאים עמדו מסביב מופתעים, הן עד אז לא נראה היה הוא יכול לדבר או להגיב, ולפתע פתאום השיר פשוט מחיה את נפשו, לא רק שהוא מגיב – הוא אפילו מצטרף, מזמזם את השיר האהוב עליו!
לא יאומן כי יסופר: אדם אחד, שבמסירות ואיכפתיות נוגעות ללב החל לפזם ולשיר באוזני החולה – החזיר את החולה לחיים!
כעבור דקות ארוכות הם סיימו לשיר, ואז – לראשונה מזה זמן רב – מר שמעוני הצליח להוציא מפיו צמד מילים, ואמר לרב בדיחי: 'יישר כח!' – שתי מילים שהעידו כי החולה פשוט חזר לחיים, הוא הצליח להבין, להאזין, לשיר ולדבר – הכל בעקבות ביקור אחד שכלל דאגה כנה ורצון לשמח את לב החולה!
כעבור תקופה קצרה הלך מר שמעוני לעולמו, ובנו, הפרופסור שמעוני, סיפר בהלווייתו כי צמד המילים הללו 'יישר כח', אלו הן המילים האחרונות שאביו אמר עלי חלד, שכן הוא היה כה חלש – עד שלא יכול היה לדבר. ובכל זאת, השירה העריבה לאוזניו, הדאגה הכנה למענו, ביקור החולים המסור הזה – פשוט השיבו אותו לחיים, העניקו לו כח להגיב, לחייך, ואפילו לדבר!
זהו שאמרו חז"ל, שהמבקר את החולה גורם לו שיחיה. לא פעם, ביקור חולים הוא נוסחת קסם יקרה ואהובה, שפשוט יכולה להשיב אדם לחיים, לנסוך בו כוחות מחודשים. כי החולה – במעמדו ובמצבו, בחולשתו ובתחושותיו – מרגיש שאינו יכול עוד, והמבקר אותו – מעניק לו חיים כפשוטו, נותן לו את האפשרות לחיות, לנשום, לחייך!
הבה נסתער על כל הזדמנות לבקר חולים. בין אם מדובר בידיד אישי שנפל למשכב, בשכן מבוגר שאושפז, בקרוב משפחה שהפך לסיעודי, ואפילו – באנשים זרים המאושפזים בבתי החולים, וכמהים שמישהו יבוא לשמח אותם, יאמר להם מילה טובה, ידרוש בשלומם. ביקור חולים מעניק חיים לחולה, ומעניק גם לנו שפע של אוצרות שמימיים ברוכים!
לימוד תורה בשיחת חולין…
מדי יום ביומו נהג ה'חזון איש' זצ"ל לצאת לטיול קצר, לשאוף אוויר צח. הוא עשה זאת במצוות רופאיו, ולמותר לציין שגם בעת הטיול, נהג לשוחח בדברי תורה עם בן לווייתו. מי שזכה ללוותו לעתים, היה הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל – אז בחור צעיר, ששעת הטיול הזו היתה עבורו הזדמנות פז לשמש תלמידי חכמים וליהנות מאוצרותיהם בעת ובעונה אחת…
פעם אחת, בעת הטיול, בחר הרב פלמן לשטוח בפני ה'חזון איש' התלבטות אישית, שהוא לא מצליח להכריע בה. הוא סיפר, כי בבית הוריו – הגאון רבי שמואל פלמן זצ"ל, רב שכונת 'היכל מאיר' בתל אביב, מתגוררת סבתו, אמו של אביו. הסבתא כבר לא היתה צעירה וסבלה ממיחושים שונים, ולפיכך התגורר בבית בנה, שם בנה, כלתה ונכדיה סעדו אותה תדיר.
מטבע הדברים, נוצר קשר חזק וקרוב מאוד בין הסבתא לנכדיה, וקשר זה המשיך גם כאשר הסבתא אולצה להתאשפז בבית החולים לתקופות ממושכות, עקב מחלות שונות שפקדו אותה. בני משפחתה ביקרו אותה בתכיפות, שהו לצד מיטתה במסירות, וסעדו אותה בכל ליבם. גם מיודענו – הבחור בן ציון, נהג לבקר את הסבתא בבית החולים, וביקוריו היו עבורה כמשיבי נפש, החיו את נפשה.
הסבתא כל כך נהנתה מביקוריו של הנכד, עד שביקשה ממנו לבוא לבקר עוד ועוד, ולהשתהות בביקורו זמן ממושך. מנגד, הרב פלמן היה אז – כאמור – בחור צעיר, השוקד על התורה בישיבה לילות כימים, והתקשה להעביר את זמנו היקר בבית החולים, תוך שיחות חולין ו'סיפורי סבתא'… נכון, אין ספק כי הוא שש ושמח לקיים מצוות ביקור חולים ולכבד את סבתו, אולם לא ידע עד כמה מוטלת עליו חובה זו, שעה שישנם גם בני משפחה אחרים שיכולים לשהות בקרבתה…
ככל הספק הזה, פרש הבחור בן ציון לפני ה'חזון איש', מבקש את עצתו. ה'חזון איש' לא הסתפק בשמיעת פרטים אלה בלבד, והתעניין לפרטי פרטים למה הסבתא מעדיפה את נוכחותו של נכדה זה בדווקא, עד כמה הוא משמח את ליבה יותר מנכדים אחרים, ועד כמה בני משפחה נוספים שותפים למצוה החשובה לבקר את הסבתא ולשהות בצילה. כשהתמונה במלואה נפרשה לפניו, החל ה'חזון איש' מהרהר בדבר דקות ארוכות, ואז השיב תשובה מדהימה:
'לך לבקר את סבתך, ותשהה לצידה ככל רצונה, ביקורים רבים ותכופים, למשך זמן ממושך. ודע לך, שבשהותך לצידה אינך מקיים רק מצות ביקור חולים, כי אם בנוסף – גם מצות תלמוד תורה!'
עיניו של הבחור התעגלו בתדהמה, הן לתשובה כזו לא ציפה. הוא ציפה שה'חזון איש' יבחר להכריע בין מצות לימוד התורה המוטלת עליו, לבין מצות ביקור חולים – המוטלת עליו גם היא. אבל שביקור חולים יכלול בתוכו תלמוד תורה – הכיצד?! – תמה בכל לב, וגם שאל את ה'חזון איש' לפשר העניין…
ה'חזון איש' חייך, ניכר עליו שכמו ידע ששאלה זו בוא תבוא, ואז השיב תשובה מרוממת: 'דע לך בני יקירי. יודעני בך שאתה מתמיד ועמל בתורה, אולם תפקידו של היהודי הוא לא רק ללמוד תורה ולעסוק בה, אלא להתחבר אליה באמת, להכניסה אל תוך תוכו, להפוך ל'ספר תורה' מהלך. זה לא קל, כי האדם גשמי והתורה רוחנית, והחיבור ביניהם הוא כמעט בלתי אפשרי…'
הרב פלמן עשה אוזנו כאפרכסת, הוא חש שה'חזון איש' מגלה עכשיו את סוד החיבור לתורה, וזו העת להטות אוזן ולא להחמיץ אף מילה: 'הדרך היחידה ליצור חיבור בין אדם לתורה, היא לעדן את הנפש, לזכך אותה, לרומם את עצמך למדרגה שתהיה ראוי לחיבור לתורה. בלימוד התורה בלבד אין די, יש להתרומם ולהתעלות, להתעדן ולהפוך לנפש אצילית – הראויה לחיבור לתורה.
ואת זאת' – הוסיף ה'חזון איש' ואמר, 'ניתן לעשות רק על ידי עשיית חסד, הקדשת זמן וכוחות אישיים למען הזולת. אינני אומר לך לסגור את הגמרא וללכת לעשות חסד, אולם עתה, משהזדמנה לך הזדמנות לעשות חסד אמיתי, להשקיע זמן יקר בעשיית חסד – לבקר את סבתך החולה, הרי אם תבקר אותה ככל שתחפוץ, אם תקדיש לה זמן ככל שתרצה, אם תשהה לצידה ככל שתבקש – בכך תקנה את העדינות הראויה, תהפוך לכלי ראוי לחיבור לתורה הרוחנית.
לפיכך, אני מדגיש בפניך' – הוסיף ה'חזון איש' בקולו החוצב, 'שבביקוריך אצל סבתך אינך רק מקיים מצוות חסד וביקור חולים, אתה הופך את עצמך לראוי לעסוק בתורה ולהתחבר אליה. הרי בכל כוס שתיה שאתה מגיש לה, בכל שיחה עמה, בכל רגע שאתה שוהה במחיצתה והיא נהנית ממנו – נפשך מזדככת, נשמתך מתעלה, אתה הופך לראוי והגון להיות מחובר לתורה. זהו חלק בלתי נפרד ממצוות לימוד תורה – להפוך את עצמך לראוי לקשר ולחיבור עם התורה!'
אלו הדברים אשר השיב ה'חזון איש', ולימים סיפר אותם הרב פלמן למגיד המישרים הנודע הרה"ג רבי מנחם שטיין שליט"א, ויש בהם מסר נוקב:
לעתים, אנשים עלולים לחשוב שביקור חולים הוא ערך נעלה, אולם לא על חשבון משימות חשובות ונחוצות אחרות. בהחלט, זה מעשה חסד ראוי, אולם הוא דורש זמן רב, ואולי אפשר להספיק בזמן הזה להתעלות באופנים אחרים. ואילו ה'חזון איש' פותח בפנינו צוהר, מכריז ואומר:
לא ולא, יהודי יקר! מצות ביקור חולים אינה נושאת בחובה רק את העזרה לחולה, רק את החסד עבורו. יש בה נוסחת קסם שמעדנת את הליכות האדם, שמרוממת את כל כולו, שהופכת אותו לראוי ומחובר יותר לעולמות הרוחניים הנעלים. אם יש לך שעת כושר לבקר חולה – יש לך הזדמנות פז למקפצה רבת עוצמה, לזכך את נפשך, לפתוח בפניך עולמות רוחניים, להתעלות ולהתרומם באופן נעלה ביותר!
ביקור חולים הוא לא רק חסד, הוא מפתח לעליה רוחנית טמירה ואדירה, ובד בבד – פותח הוא שערי שמים להציל מן היצר הרע, למנוע ייסורים ומחלות, להעניק לכולנו חברים וידידים טובים, לשפר את איכות חיינו לאין ערוך. הבה נקדיש זמן לבקר חולים, לחזק את ליבם ולעודד את רוחם – זה מה שירומם את ליבנו ונפשנו!
המקום לפעול ישועות…
בימינו אנו, כשכל כך הרבה יהודים מתמודדים עם קשיים ובעיות שונות, הכל מבקשים לשאת תפילה במקום מסוגל. יש הנוסעים למקומות קדושים או לקברי צדיקים, ולפנינו גילוי מיוחד על מקום מסוגל לתפילה, תגלית שחשף ה'חפץ חיים' זצ"ל, וכך נהג גם בעצמו:
הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א מביא, כי כאשר ה'חפץ חיים' זצ"ל הלך לבקר חולה, נהג לעתים לעמוד ולהתפלל בחדרו של החולה. כשנשאל על כך הסביר בפשטות: 'הלא חז"ל גילו כי השכינה עומדת למעלה ממראשותיו של חולה. אין לך מקום תפילה מסוגל יותר מזה, קרוב לחולה – זה קרוב לשכינה!'
הנה כי כן, ביקור חולים הוא לא רק מצוה כבירה ומסוגלת, הוא גם מכניס את המבקר לחדר אחד עם השכינה, מאפשר להתפלל במקום מסוגל, קרוב לשכינה הקדושה. הבה נזכור גם את זאת בבואנו לבקר חולים, לנצל את שעת הרצון ולהעתיר בתפילה, והבורא יתברך ימלא משאלותינו במידה טובה ישועה ורחמים!
