בתחילת השבוע התקיים בבית הכנסת 'לדרמן' הסמוך לביתו של רבינו שליט"א, מעמד התפילה של ארגון הצדקה 'קופת העיר בני ברק' על תורמי הקופה ביום זאת חנוכה, את המעמד פיארו גדולי הדור שליט"א וראשי ישיבות ורבנים ואדמורים חשובים, לקראת סוף המעמד הופיע בהדרו רבינו שליט"א, כשכל הנוכחים קמים על רגליהם והוא התיישב במרכז.
באירוע זה קרה דבר מאוד מעניין. אחרי כמה רגעים מאז הגיע, כיבד המנחה את רבינו שליט"א וביקש ממנו כי יאמר פרק תהילים עבור תורמי הקופה, כמו שעשו לפניו הרבה מהרבנים, להפתעתו הרבה רבינו שליט"א אמר בקול נחרץ: "אותי מכבדים? לא מצאתם מישהו אחר?!" ולא הסכים.
כשיצא רבינו הלך לביתו, ושם פנימה נשאל על כך, למה התנגד לאמירת פרק תהילים בקול, וענה: "לא איש דברים אנוכי, ואיני נושא דברים לא בתורה ואף לא בתפילה"… וכאן הוסיף וסיפר על הנהגת רבו מרן החזון איש זצ"ל, ממנו למד אורחות חיים אלו: מרן זללה"ה, מעולם לא אבה לשאת דברים בפומבי, הוא היה שתקן וביישן, פעמים רבות ביקשו ממנו לשאת דברים אבל תמיד סירב, מלבד שני פעמים בשנה בהם נשא דברים קצרים: היה זה בעת יום הזכרון לאביו זצ"ל ולאמו ע"ה, אז היה נעמד בבית המדרש שלו אחר שחרית, ואומר לקהל חידוש הלכתי שנתחדש לו לעילוי נשמתם, וזה היה הדרשות היחידות שלו.
"גם אני" – הוסיף רבינו "נוהג ביום היא"צ של החזון איש ושל אבא מרן בעל הקהילות יעקב לומר חידוש הלכתי ברבים בבית הכנסת, לעילוי נשמתם".
נוסיף מעשה נפלא, סיפר רבי דוד פרנקל זצ"ל ששמע מהחזו"א כי בצעירותו הפציר בו הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל שימסור שיעורים בישיבת רמיילעס בוילנא. היה קשה לו לסרב, ומסר שיעור בסוגיא אחת. וסיים החזו"א: "נו, ב"ה שלא מצא השיעור חן בעיני השומעים, והייתי פטור מלהיות ראש ישיבה"…
(דברי שי"ח)
סיפור כזה לא קוראים ברפרוף
סיפור כזה צריך ללמוד כמו שלומדים תוספות קשה, נפתח בהקדמה על משל שיהודי נתקע בערב שבת עם עגלתו בעיר מסויימת, עובר שם גביר העיירה עם בעקישע ששווה לפחות 1000$ ושטריימל ששווה לפחות 6000$ ומנסה לחלץ את העגלה מהבוץ [ולא מצליח כמובן ומתלכלך] לעומת זאת בסוף התפילה שולח אותו הגבאי לאכול אצל עגלון העיירה, גם מרן החזון איש ואחיינו רבי חיים, להם היה ב"ה שליחות אחרת מהקדוש ברוך הוא, כל אדם צריך לדעת מה הקדוש ברוך הוא דורש ממנו ולא ממישהו אחר