"הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג)
טעמים רבים נאמרו בטעם שקוראים לשבת שלפני הפסח 'שבת הגדול', באור לפי דרך הפשט מביא בעל ה'מטה משה' בשם רבו המהרש"ל, שהוא משום שאנו קוראים בהפטרה של שבת זו את הפסוק בנביא מלאכי "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא".
על פסוק זה המבשר על בא בשורת הגאולה, הקשה מרן החפץ חיים – מדוע לשון הפסוק הוא "הנה אנוכי שולח" היה צריך להיות כתוב "הנה אנוכי אשלח" לשון עתיד?
וייסד מרן החפץ חיים יסוד גדול, הנביא בא להודיענו, שאליהו הנביא כבר נשלח בגזירת הקל להביא את הגאולה לעם ישראל, הוא עומד ומוכן בכל רגע לקיים שליחותו לבשר לעם ישראל את בשורת הגאולה, אלא שאנחנו מעכבים…. הדבר תלוי בנו, שנהיה מוכנים וראויים לקבל פניו… כשזה יקרה אז 'פתאום יבא אל היכלו' הוא יגיע מיד כי הוא כבר יצא לשליחותו לגאול את ישראל, ומחכה לסיימה כשנהיה מוכנים לכך!
***
ידועה ציפייתם הגדולה והעמוקה של גדולי הדורות לביאת המשיח, ציפייה אמיתית ומוחשית שהתאפיינה במעשים בפועל שבזה היה נראה כי הרגישו הם בחוש כי הנה הוא עומד אחר כותלנו…
מרן בעל הדברי יואל מסאטמר היה מספר על זקנו מרן בעל הישמח משה, שכה היתה עזה ציפייתו למשיח, שבכל פעם שהוא היה שומע קול מהרחוב, היה חושב באמת הנה אולי הוא זוכה לשמוע את פעמי הגאולה…. עוד סיפר שזקנו מרן בעל הישמח ישראל היה מכין כל לילה את מקלו סמוך למיטתו, שאם ישמע את פעמי מלך המשיח, יהיה מוכן ומוזמן מיד לקום ולקבל פניו.
על מרן החפץ חיים מסופר שהיתה לו בארון הבגדים 'קפוטה' מיוחדת כדי לקבל בה את פני משיח צדקנו, ואף היה מלבישה מדי פעם ויושב ומצפה לבא המשיח….. כמה היתה גדולה ציפיתו המוחשית לבא המשיח.
***
מספרים שמרן החפץ חיים היה נוכח בשעה שנציגי הקהילה היהודית בבריסק דליטא באו אל הגאון הנודע מרן רבי יוסף דב סולוביציק בעל הבית הלוי עם כתב רבנות בידם ובקשוהו כי יהיה להם לרב, בתחילה סרב רבי יוסף דב ולאחר שעזבו את ביתו פנה אליו אחד הנציגים באמרו: רבי כיצד הנך יכול לסרב לנו הלא עשרים וחמישה אלף יהודים מחכים לך!! רבי יוסף דוב נזדעזע ממלים פשוטות אלו, מיד חש אל הרבנית וקרא בהתלהבות הואילי נא והגישי לי מהר את האיצטלה ואת השטריימל שלי, נאלץ אני ללכת, עשרים וחמשה אלף יהודים מחכים לי! אסור לי להניח לעדה כזו של יהודים שתחכה לי!!.
כששמע זאת מרן החפץ חיים נאנח אנחה עמוקה ואמר: אם רבי יוסף דב נחפז כל כך משום שלא היה יכול להרשות שעשרים וחמישה אלף יהודים יחכו לו, חשבו בעצמכם אלמלי ידע משיח שכלל ישראל מחכה לבואו הלא ודאי שהיה ממהר לחטוף את אבנטו ואיצטלתו ובא במרוצה לגאול את ישראל, וודאי שלא היה מניח את כלל ישראל בצפייתו! ברם האסון הוא שכלל ישראל אינו מחכה לו אין אומרים אלא בפה כי מחכים אנחנו לו ואולם באמת אין מקוים כלל הרי אין מחכים לו.
פעמים רבות היה אומר מרן החפץ חיים: יותר משאנו רוצים שהמשיח יבא, הוא רוצה לבא, אלא הוא לא יבא אלא אם כן עם ישראל ירצו יחכו ויצפו לבואו!.