למחרת נתפרסמה הידיעה בעיתון על בואי לעירם בהוסיפם ש"מאות אנשים היו בקבלת הפנים לרב מלובלין…" אני שתמהתי על ההגזמה המופרזת שאלתי לאחד העורכים של העיתון: "והרי סך הכל שבעה אנשים באו לקראתי, וכיצד הגעתם למספר כה גבוה של אנשים"? ענה לי הלה: "לו ידעתי שהיו שבעה אנשים, אזי הייתי כותב "אלפים השתתפו בקבלת פנים לרב מלובלין"

יעקב הייזלר

כתרים רבים נקשרו לשמו של אוהבם ואהובם של ישראל, עמוד האמת והענווה, הגאון המובהק והצדיק הנערץ, כ"ק מרן האדמו"ר מסטריקוב זצוק"ל שבימים אלו ימלאו 20 שנים להסתלקותו.

על אף ענוותנותו וצניעותו הרבה ורצונו להסתיר את שגב גדלותו ומדרגותיו הרבים, התפרסם בעולם התורני כגאון עצום, בקי מופלא, עילוי מדהים שנתברך עם כשרונות נדירים וזאת לצד התמדתו הגדולה כאשר כל ימיו המית עצמו באהלה של תורה.

גדולי הדור זצ"ל הפליגו בשבח מעלותיו ולא חסכו עליו מילות שבח והלל, כאשר עמדו נפעמים למול מוחו החריף והעילויי, לא אחת היו מבקשים לשמוע את דעתו בסוגיות תורניות שונות למרות היותו אברך צעיר לימים.

מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל שפגש את הרבי בשנות בחרותו, בעיירת מרפא, השתעשע עמו ארוכות בלימוד באהבה מיוחדת, וכשחזר לביתו התבטא: "מצאתי חידוש בפולין"!

כך גם התבטא אודותיו בהערצה נדירה מרן ה"בית אברהם" מסלונים זצ"ל שפגשו בשמחה משפחתית ושוחח עמו, ולאחר מכן פנה אל זקנו האדמוה"ז מסטריקוב זצ"ל באמרו: "היש לכם מושג מי הוא הנכד שלכם"?! – והצביע כל נכדו, כאשר הוסיף ואמר לו: "הוא עוד יהיה אחד מגדולי הדור"! ורבינו היה אז עדיין ילד לפני גיל הבר מצוה! (מעדות הר"ר אלימלך גרליץ ששמע מפי רבי יואל אשכנזי זצ"ל)

כן מסופר, כי עודנו בילדותו כבר זכה לשוחח בלימוד עם גאון ישראל הגר"מ זמבא הי"ד אודות אחד מחידושיו שנדפסו בספרו "תוצאות חיים", הגר"מ שנהנה מחריפותו המופלאה של הנער הצעיר שלפניו, התבטא בתום הפגישה ואמר למקורוביו כי כבר זמן רב לא ראה עילוי חריף כילד זה!

בישיבת חכמי לובלין

בגין עוצם למדנותו וגודל חריפותו שהיתה לשם דבר, זכה הרבי באופן חריג ונדיר להתקבל בישיבה הנודעת לתהילה 'ישיבת חכמי לובלין' למחזור הראשון שעמדה בראשותו של מרן מהר"ם שפירא זצוק"ל מיד לאחר הבר מצוה שלו בהיותו בגיל 13 וחצי בלבד אז נבחן על מאתיים דפי גפ"ת כנהוג, וזאת על אף שביח"ל התקבלו רק למדנים מופלגים ומוחות מופלגים שמהר"ם ראה בהם כמיועדים להיות הכוחות התורניים החשובים ביותר בדור הבא רק מבני שש עשרה ומעלה והללו אף נבחרו בקפידא מיוחדת ובדקדוק רב.

הרבי התקבל בישיבה בזרועות פתוחות, וראש הישיבה מהר"ם זצ"ל קירבו בקירוב אחר קירוב ופרס עליו חסותו באופן נדיר בידעו כי לפניו כל יקר מלא דעת וחכמה בצירוף יראת ה' טהורה.

הרבי זצ"ל זכה בבחרותו לדלות רבות ממעייניו הזכים של רבו מהר"ם שפירא.

כך במשך כל שנותיו הרבה הרבי לשוחח על תקופת לימודיו ביח"ל ואף סיפר רבות על גדלותו של רבו מהר"ם שפירא לרבות חכמתו שהיתה לשם דבר.

"דער לובלינ'ער רב", כך כינה הרבי את רבו הגדול, בחיבה ובהערצה אין קץ היה מספר מהילוכיו בקודש, הרבי היה עוקב אחריו רבות כדי ללמוד ממעשיו ולהחכים מתבונתו, ואכן זכה הרבי להכיר את "הרב מלובלין" בשנותיו הנאדרות, כאשר היה מלך בגדוד, עת מסר שיעוריו ברמה.

הארי שבחבורה

ביח"ל נמנה היה הרבי על המיוחדים שבבני החבורה, למרות גילו הצעיר השתעשעו עמו בלימוד האריות שבחבורה שראו בו דוגמא של בחור למדן ות"ח מובהק.

טובי הבחורים הוקירוהו והעריכוהו בגין חריפות מוחו ושנינותו, לצד ידיעותיו המופלגות ושכלו הבהיר.

בהתמדתו הגדולה ניצל הרבי כל דקה פנויה בזמן שהותו בישיבה, ועשה חיל בלימודיו. באותה עת למדו בישיבה מסכת יומא בעיון רב, אך הרבי הוסיף על הלימוד הישיבתי ולמד גם את כל סדר קדשים, כאשר שוחח לימים עם ידיד נפשו למעלה מיובל שנים הגרב"ש שניאורסון זצ"ל ר"י טשעבין הוסיף בענוותנותו: "עד כמה היה לימוד זה בעיון איני יודע, אך למדתי גם את זה…"

מרגלא בפומיה לספר כי "הרב מלובלין" שימש לא רק כרבם של התלמידים, אלא אף דאג להם כאב רחום ממש למלאות את כל מחסורם, תמיד שאל ודאג לשלומם ולמצבם בכדי שיוכלו ללמוד כאוות נפשם ולהשקיע את ראשם ומעיינם אך ורק בתוה"ק.

תלמידו אהובו

כן סיפר הגרד"א מנדלבוים שליט"א את ששמע מותיקי התלמידים, על דאגתו של "הרב מלובלין" לתלמידו אהובו ה"ה הרבי זצ"ל; היה זה בט' באב תר"צ, צומו הראשון של הרבי לאחר ה"בר מצוה", אז היה הרבי כבר בישיבה, והצום הקשה התיש את גופו, ונראה היה חלוש וחיוור. ניגש אליו "הרב מלובלין" ובדאגה אבהית שאל לשלומו, והאם אין הצום מקשה עליו יתר על המידה…

הרבי החל בכתיבת ס"ת בחיי חיותו, ולמגינת לב לא זכה לראות בסיומו, לאחר פטירתו הוכנס הס"ת לבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, כאשר הזמינו את מרן ה"שבט הלוי" זצ"ל ראש ישיבת יח"ל, סיפר על חביבותו של "הרב מלובלין" לרבי; היה זה כאשר יצאו הבחורים באחת הלילות הקרים והמקפיאים של פולין לקדש את הלבנה ו"הרב מלובלין" לבוש היה במעילו העשוי מ"פעלץ" [-פרווה]. וכשראה את הרבי הכניסו אל תוך מעילו בהפטירו במליצה: "יעצט ביסטו א צדיקל מיט א פעלץ" [-כעת הנך צדיק עם פרווה].

לבד מכישרונותיו הכבירים של הרבי, עצם העובדה שהיה נכדו של האדמוה"ז מסטריקוב זי"ע העלה את קרנו בעיני מהר"ם, על אף שאדמוה"ז הקפיד מאוד שלא יתייחסו אליו בגלל סיבה זו. אמנם לא רק בישיבה הקפיד סבו הגדול על כן, אלא גם ממאות החסידים שהתגוררו בלובלין בה שכנו שני 'שטיבלאך' של סטריקוב ביקש לבל יכבדו את נכדו ולא יעניקו לו מכספם באומרו; "הוא בחור ישיבה שגלה למקום תורה להתעלות, ולא נשלח ללובלין בכדי להתנהג כ"אייניקל" [-כנכד].

מסופר כי זקה"ק הראמ"מ מסטריקוב זצוק"ל ביקר פעם בישיבה ופגש בחור מבוגר כבן ארבעים שידע ש"ס ומפורסם כעילוי גדול, אמר לו האדמו"ר במליצה: 'הרי איתא דשבת אין לה בן זוג וכנסת ישראל בן זוגה, אתה שת"ח הנך ות"ח בבחינת שבת למה אין לך בן זוג'.

השיעור הראשון

דברי תורה רבים היה הרבי אומר בשם המהר"ם, וחזר עליהם פעמים רבות, דבריו של הרב לובלין נחרטו עמוק בליבו של הרבי עד שאמר בשנותיו האחרונות, לאחר שכבר עברו למעלה משבעים שנה, שעודו זוכר את השיעור הראשון ששמע מפי "הרב מלובלין"…

בהערצה גדולה העריץ הרבי את "הרב מלובלין" והפליא ביותר את אהבתו העצומה לתורה וללומדיה, ופעמים רבות התבטא ואמר: "הרב מלובלין היה אוהב תורה יחיד במינו". הרבי היה מתאר את נסיעותיו אל הגבירים לטובת הישיבה, והיה מספר על כך, שכשחזר הרב ממסעו הארוך בארה"ב, אמרו כי דרש שם רמ"ב דרשות, והמליצו עליו את מה שאחז"ל: בר"ם זכור אותו האיש לטוב (שבת יג:) [מאתיים ארבעים ושתיים] שדרש במסירות נפש, והשפיל עצמו למען התורה. והוסיף; שבזכותו לא נשתכחה תורה מישראל…

חכמתו הנפלאה

"הרב מלובלין" ידוע היה לא רק בגאונותו האדירה, אלא גם בחכמתו הנפלאה שעל ידה ניהל את ישיבתו ברמה, הרבי היה מזכיר רבות חכמתו של "הרב מלובלין" וספר הרבה על כך.

בין השאר סיפר הרבי כי היה זה כאשר אחותו הצדקנית מרת רכדינר ע"ה נפטרה בצעירותה, כאשר עברה ניתוח קשה בווארשא, והשאירה אחריה משפחה גדולה עם עולליה הרכים. אביו של הרבי זצ"ל כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי יעקב יצחק דן הי"ד לא חפץ שבנו הצעיר ידע על האסון בעודו בישיבה, ושלח לבקש ממהר"ם שפירא שישלח את בנו לביתו בלא שידע על סיבת הדבר.

מומחיות נפלאה היתה דרושה מצד הרב מלובלין למלא את משאלתו של אביו האדמו"ר, אך בחכמתו הרבה הצליח לעשות את מבוקשו. הרבי אמנם לא סיפר כיצד עשה זאת מהר"ם, אך תמיד כאשר סיפר זאת סיים, שהרב מלובלין עשה זאת בחכמה נפלאה ביותר, והיה מפליא בשבח חכמתו של "הרב מלובלין".

מוסר השכל

מוסר השכל רב למד הרבי ממעשיו של "הרב מלובלין", ופעמים רבות היה מספר ממעשיותיו בכדי ללמוד מהם ענייני חכמה, בדברו לפעמים אודות מהלכים של ראשי השלטון באר"י, או על בני אדם שעושים דברים שנראים כלפי חוץ כאילו "חכמה גדולה" טמונה בהם, ובני אדם בונים על מעשיהם תילי תילים של פרשנויות בעוד ואין בהם כלום, חולשתם של אנשים אלו באה מחוסר מחשבה ומאי התבוננות, "אנשים אלו אינם חושבים כלל" היה הרבי אומר, ומוסיף היה על עניין זה מעשה ששמע מ"הרב מלובלין" שמתוכו מבצבצת גם תוכחת מוסר, איך מבלים אנו ימינו בלי מחשבה ועיון ובלא להתבונן, וכה סיפר:

בהיות מהר"ם באמריקה, בנדודיו לטובת הישיבה, הפצירו בו העסקנים שילך לשחר פניו של עשיר אחד שהיה קמצן מופלג ומעולם לא פתח את ידיו לצדקה. אלא מאי, אותו עשיר חשוך בנים היה ונמנה על גדולי העשירים באמריקה, וחבל היה להפסיד ביקור אצלו אפילו "על ספק". העסקנים סברו כי הרב בלשונו הזהב, בהופעתו האומרת כבוד והוד, ישכיל למצוא מסילות אל ליבו של אותו עשיר.

"הרב מלובלין", לבש, עוז וגבורה, והלך אל בית העשיר. נקש על הדלת ונכנס פנימה. ישב אצלו זמן מה, הפציר ודיבר, ניסה את כוחו בכל האופנים. אולם הגביר באחת, אין לו עניין בזה ואין בו שום רגש לסייע ליח"ל. יצא מהר"ם מן הבית מלא אכזבה, וחזר לאכסנייתו במפח נפש.

בשובו לאכסניה, הפצירו בו העסקנים שינסה שוב, אולי, את כוחו בעוד ימים אחדים, ואולי אז יתרכך ליבו של העשיר. ואמנם, נענה הרב להפצרתם, ושב אל אותו גביר שנית, ניסה את כוחו והתפלל לאיזו שהיא קרן אורה שיוכל לשבור את ליבו של הגביר העקשן, אולם הלה עמד על דעתו, והוא באחת, "אינני תורם ויהי מה".

יצא "הרב מלובלין" מבית הגביר ומהרהר בליבו, ותוך כדי הליכה מגלה ממצפוני ליבו: "מילא, כבר לא מעניין אותי הכסף, כבר אינני צריך לתרומתו, אך על דבר אחד תמה אני עד למאוד, "מה חושב האיש הזה? מה מהרהר הוא בלבו? הלא סוף כל סוף, דור הולך ודור בא, וביום מן הימים ישיב את נשמתו ליוצרה, ומה יעשה בכספו הרב? מה חושב הוא, 'וואס טראכט הער?' "

"הרב מלובלין" הולך ומהרהר, דבר זה לא נתן לא מנוח, ממלמל הוא בפיו ושואל, 'וואס טראכט הער?', לפתע נעמד הרב על עומדו, מסתובב לעבר מלוויו ובחיוך קל, כאילו ותשובה נפלאה נתגלתה לו, הוא משיב את התשובה הנכונה לשאלתו הקשה: "הער טראכט גאר נישט!!!" [אין הוא חושב כלום].

בפורים תשנ"א, אותה שנה כאשר עם ישראל שרוי היה בפחד מהרודן העירקי ימ"ש, סיפר הרבי מעשה שהיה אצל "הרב מלובלין" כאשר ישב ב"סיים" הפולני כציר, באותה אסיפה דרש אחד הצירים ודיבר בלשון חלקלקות נגד היהודים האורתודוכסיים שומרי התורה ועל הצורך להצר צעדיהם.

נעמד "הרב מלובלין" על רגליו להשיב לו וציטט מהפסוקים במגילת אסתר: "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה [על שהציל את חיי אחשוורוש?] ויאמרו נערי המלך משרתיו "לא נעשה עמו דבר!" לכאורה, תמה "הרב מלובלין", זוהי תשובה משונה, היכן הגמול והחסד למי שהציל את חייו של המלך בכבודו ובעצמו?

אלא, ביאר במתק לשונו ובשנינותו; זה גופא הוא השכר והגמול שנתנו למרדכי היהודי, שיכול היה לשבת על יד שער המלך ו"לא נעשה עמו דבר" ולא נוגעים בו לרעה…

כשסיים הרבי את סיפורו, הוסיף ואמר: "יעזרנו השי"ת שאכן נזכה לישועה בפועל, ולא רק בבחינה זו של "לא נעשה עמו דבר…" ואכן בבקרו של יום הפורים הכריזו על הפסקת אש, והמלחמה הסתיימה…

האוירה העילאית

אין אנו יכולים להבין את האווירה העילאית שהדהדה בחלל הישיבה, אבל פירורים דקים השאיר אחריו הרבי לברכה, רשמי קדושה בזעיר אנפין שנוכל לדלות מהמעשיות שסיפר על רבו שכה אהבו, ולא בכדי, שכה התמסר לתורה וללומדיה:

כאשר ביקר מרן ה'ישועות משה' מויז'ניץ זצ"ל במעונו של הרבי, סיפר לו הרבי ברגש את זיכרונותיו מיח"ל, כאשר עקב רבות אחר צעדיו של "הרב מלובלין" ואמר כי זוכר הוא את תנועותיו של "הרב מלובלין" כאשר אמר את הפסוק בקהלת (יב, יג) "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".

הרבי, שדמותו של "הרב מלובלין" עמדה באותם רגעים אל מול עיניו, שיחזר בערגה עמוקה את הניגון בו חזר הרב על ארבעת המילים האחרונות "כי זה כל האדם", "כי זה כל האדם", "כי זה כל האדם". לא עזב "הרב מלובלין" את מילותיו המחכימות של שלמה המלך עד שסיים בלשונו הזהב במתיקות נפלאה: "וייל דאס איד דער גאנצער מענטש, נישט דא חוץ פון דעם…" [כי זה כל האדם, אין חוץ מזה]

מידת האמת

מידת האמת בערה במהר"ם, וכן חינך את תלמידיו כבניו, הוא בחל בתורה שאיננה צרופה באמת וסלד מכל דבר שקר. את מידת האמת שבו לומדים אנו מסיפורו של הרבי שסיפר בעריכת שולחנו ביום הפורים שנת תשנ"ט לאחר שחרית.

בין יושבי שולחנו של הרבי ישב באותה עת הגר"ד הלחמי זצ"ל ממקורבי "הרב מלובלין" ורב ביהכ"נ "חיסדא" בב"ב, ובאותם רגעים נזכר הרבי באותו יום פורים עת ספון היה בין כותלי הישיבה, והחל מספר אודות ה"פורים רב" שהיה באותה השנה בה התרחש הסיפור:

בכל שנה היו כל הבחורים יושבים בצוותא חדא עם ראש הישיבה לסעודת פורים, בשנה אחת בחרו לעצמם הבחורים את אחד התלמידים, חריף ובעל מוח, שיכהן כ"פורים רב" בעת הסעודה, מנהג שהיה נפוץ באותם ימים. וכאשר התאספו כולם לסעודת הפורים ישב אותו "פורים רב" בראש השולחן על יד ראש הישיבה כשהוא לבוש בבגדי רבנות.

בתוך הסעודה החל ה"פורים רב" לומד 'תורה', ובדרך צחות קישר את כל סוגיות במסכת ב"ק בפלפול עמוק ומסובך, וכל אותה העת ישב מהר"ם על ידו ושמע את דבריו.

לאחר הפורים קרא "הרב מלובלין" לבטל מנהג זה של ה"פורים רב" בטענה שפלפולו היה עמוק מאוד, ולא ייתכן שה"פורים רב" העלה בדעתו את הפלפול באותם רגעים, אלא ברור שהכין אותו עוד לפני פורים, וכאשר למד את הסוגיא, חשב בדעתו כיצד לבארה כ"פורים תורה", על כן ראוי לבטל מנהג זה…

גם מהשקר סלד ביותר, והיה מרבה לשחוק על "עלמא דשיקרא" ועל הכזבים שהתפרסמו בעיתונים. הרבי היה חוזר רבות על המעשייה הבאה ששמע מ"הרב מלובלין":

פעם נסעתי לאיזה שהוא מקום מסויים ברכבת, וברדתי קדמו את פני משלחת מכובדת של שבעה אנשים שבאו לקראתי, הללו כיבדוני על בואי וקיבלו את פני בשמחה.

למחרת נתפרסמה הידיעה בעיתון על בואי לעירם בהוסיפם ש"מאות אנשים היו בקבלת הפנים לרב מלובלין…" אני שתמהתי על ההגזמה המופרזת שאלתי לאחד העורכים של העיתון: "והרי סך הכל שבעה אנשים באו לקראתי, וכיצד הגעתם למספר כה גבוה של אנשים"?

ענה לי הלה: "לו ידעתי שהיו שבעה אנשים, אזי הייתי כותב "אלפים השתתפו בקבלת פנים לרב מלובלין", אך אני בתומי חשבתי שהיו רק שני אנשים אז כתבתי שרק מאות השתתפו…

את עיקר תורתו קיבל הרבי מהרב מלובלין, אך לבד מזאת השתתף לאחר פטירת מהר"ם בשיעוריו של הגה"ק מקוז'יגלוב זצוק"ל מראשי הישבה על סדר טהרות, כן נימנה בין בני חבורתו המצומצמת של הגה"ק ר"ש מזעליכוב זצוק"ל.

התורה האחרונה

מהראוי לציין שאת דברי התורה האחרונים שאמר הרבי בעוה"ז היו גם הם בשם רבו הרב מלובלין, היה זה בשבת חזון תשס"א, ערב ט' באב שחל בשבת. בעת עריכת שוה"ט, כחודש ימים לפני עלותו השמימה, והיו אלו דברי תורה שיש בהם חיזוק לעת צרה.

בערוב ימיו שמח הרבי על התפשטות תקנת לימוד הדף היומי ברחבי תבל וקביעת עתים לתורה בזכות זה, ואכן בכל חגיגת סיום הש"ס שמח הרבי שמחה עצומה ואף ביטא זאת בהשתתפותו בכל פעם.

זכותם הגדולה של הרב הגדול הרב מלובלין ותלמידו הרבי זיע"א תגן עלינו להיושע בכל מילי דמיטב אכי"ר.