"וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'" (בראשית כ"ה, כ"ב)
בעת ששוחח רבינו על גדולתם וקדושתם של הצדיקים, היה מתארם כדמות "מלאכי השרת" שאין בהם קנאה, שנאה ותחרות, שע"פ רוב נובעים הם מהחטאים הסובבים וקשורים אל האדם. אלו שאין בהם מחלאת האדם, הם המה כמלאכי השרת הנקיים והטהורים. ואומר היה: צא ולמד, יום אחד בשנה משולים כל קהל עדת ישראל למלאכים, ה"ה ביום הקדוש והטהור יום הכיפורים, והא משום שביום הזה מכפר ה' עלינו את כל חטאותינו, וזה גופא, עיצומו של יום משרה עלינו רוח קדושה וטהרה, עד שאנו זוכים להיקרא מלאכים. וכן אומר הפייטן בסיום סדר עבודת יום הכיפורים: 'אשרי עין ראתה כל אלה וכו", ע"כ. הנה לנו בזה שע"י מחילת העוון מתרבה אהבת חינם, דהיינו אלה הזוכים ומטוהרים הם מן החטא, אין בהם קנאה, שנאה ותחרות, ושוכנים בליבם אך ורק אהבה, אחווה ורעות. נמצא לפי זה שהצדיקים הקדושים הנקיים מחטאים, מקנאה ומתחרות – דומים הם למלאכי השרת, כך זוכים בעלי המידות המתוקנות להיכלל בין העומדים האלה.
תלמידי רבינו מכל התקופות, מעידים על מידותיו התרומיות והמזוככות כאספקלריא מאירה, הבוהקת מטוהר. הם שליוו אותו במשך כל שעות היממה בהן עסק בעניינים רבים, שלפעמים העמידו את תדמיתו ואת משרתו על כף המאזניים, מתארים כיצד התעלם הוא, הקדוש והטהור, מחשבונות אישיים שנחשבו בעינו זרים. מעולם לא התחשב במה שנוגע לטובתו האישית. עשייה לשם שמיים מתוך טוהר המידות, דאגה לטובת תלמידיו בגוף ובנפש והחתירה להתעלותם בתורה ובעבודה – רק אלו עמדו כל העת לנגד עיניו. כה מזוככות היו מידותיו, עד שלא ראה כלל את טובת עצמו.
נגיעה כחוט השערה
מספר הרה"ג ר' יעקב שלמה מוזסון שליט"א: "מעשה באחד מגדולי תלמידי רבינו שדברו בו נכבדות לתפקיד תורני רם, בסניף של אחד המוסדות התורניים. אולם כיון שסניף זה שכן בעיר העתיקה בירושלים, והימים היו ימי בהלות של שנת תש"נ, עלה בלבו הספק פן יש פה ענין לחשוש למקום סכנה. הגיע התלמיד לשאול את רבינו. לאחר שהציע את שאלתו מכל הצדדים, נטה רבינו להסכים למשרה. אלא שאז תוך כדי דיבור סיפר התלמיד לרבינו כי למשרה זו היו מועמדים נוספים, אלא שהכריעו לקבל אותו. התלמיד חשב ליהנות את רבינו בעובדה שתלמידיו- פרי עמלו- מבוקשים הם בהיכלי התורה, אולם פניו של רבינו חוורו למשמע הדברים, הוא הזדעזע ואמר: 'מה?! על משרה זו יש עוד מועמד ואתה עדיין לא הסרת את מועמדותך?! עדיין אתה מתמודד מולו?! הרי זה נוגד את כל מציאותי! דורך אתה על הנקודה המרכזית בליבי! איככה לא הסרת מועמדותך בזמן שקיים מתמודד נוסף? שאלה זו לא עלה בדעתך כלל לשאול, והרי זוהי השאלה המרכזית מכל השאלות שלך!'"…
סביבו נשערה מאד
סימוכין לסיפור זה אנו מוצאים בעובדה שסיפר רבינו על רבו הגדול, נזר המידות, מרן החזו"א זלה"ה. מעשה בנערה יוצאת העיר קוסובה (עירו של החזו"א), שהייתה ניצולת שואה והחזו"א דאג עבורה. בבואה בברית האירוסין אמר החזו"א לחתן: "דע לך שהנך מתארס עם 'מיינס א קינד' [בתי שלי]". אחר שנישאו התגוררו בבני ברק, ולפרנסתה עסקה האשה במשרה חינוכית בבית ספר לבנות בתל אביב. מדי יום נסעה מב"ב לתל אביב וטלטולי הדרך היקשו עליה מאד. לאחר זמן התפנתה משרה חינוכית דומה בבני ברק. ביקש האברך מהחזו"א שישתדל עבורה שתקבל את המשרה, ובפרט שהנסיעות קשות לה. ענה החזו"א שכאשר מיודעו הר"ר זעליג שפירא יכנס אליו- ידבר עמו בעניין. לאחר מספר ימים נכנס האברך אל החזו"א בשנית, כדי לשמוע על אופן התקדמות העניין. אמר לו החזו"א שר' זעליג עדיין לא נכנס אליו. ענה האברך שהוא חושש מכך שאשה אחרת עלולה בינתיים לתפוס את המשרה. נענה החזו"א ואמר : "אזוי, אם כך איני יכול להתערב". כל זמן שלא ידע שיש עוד הנושאים עין למשרה זו- יכול היה ורצה להמליץ עליה, ולהשתדל ככל שביכולתו עבורה, אולם ברגע שהשתדלותו תכריע בין ההצעות אין הוא מסוגל להתערב.
בינו זאת, יתומה ניצולת שואה, שהחזו"א קורא עליה "מיינס א קינד", – כל זה טוב ויפה כל זמן שהוא אינו פוגע באף אדם, יהיה מי שיהיה, גם אם אינו מכירו כלל. אולם ברגע שמתעורר חשש של פגיעה בזולתו, או אפילו ספק רחוק של פגיעה- מיד מסתלק הוא מהעניין. יתכן ואילו לא הייתה יתומה, היה מורה גם לה להסיר את מועמדותה ולסגת מהעניין.
(מתוך שנות חיים)
בבקשה הבהרה
האם אסור להתמודד על משרה שיש עליה עוד מועמדים? הרי כמעט כל משרה היא כזו. בסיפור של החזו"א הוא לא אמר שאסור לה להתמודד אלא רק שהוא לא יתערב.