בפעם הזאת יותר לא נשאר מהצד. בפעם הזאת לא נתחמק ונסביר ש'עוד מעט'… ש'אולי'… הפעם כולנו, החכמים והיודעים, חשובי לומדים ואנשי מעשה – אנחנו שתמיד תכננו לסיים, וברור שהיכן שהוא זאת התכנית אצלנו, אך מעולם לא עשינו זאת – עכשיו זה יקרה. זה חייב לקרות.
צא ולמד. כל אחד ואחד יאמר לך, שברור שבמהלך חייו הוא יזכה לסיים את הש"ס. כל אחד יודע ובטוח, גם אתה וגם כולם – 'ברור שגם אני אסיים ש"ס'. מתי זה יקרה? זאת כבר שאלה אחרת. בקרוב. אני רק צריך לגמור עניין אחר, ועוד אחד תיכף, ואז, וכו'…
הבה נראה דבר מה מצמרר. כמה באמת מתוך כל העם שמתכנן, מתוך כל אחד ואחד שבטוח – לא רק סבור, אלא בטוח – שיום אחד הוא יגמור את הש"ס, כמה אכן סיימו בפועל? כמה אחוזים באמת מאושרים בסיום והגשימו את היעד?? הסיום השתא הוא קידוש ד' נהדר כמותו לא נהיה, אבל כמה אכן מתוך העם נמצאים במסיימים? מוטב אולי שנגדיר זאת ש'יש מקום לעוד הרבה'…
ולמרות שהשמחה משותפת היא לכולם, זאת ההזדמנות וזה הרגע. עכשיו, ורק עכשיו, כעת ממש אנחנו גם נמצאים שם.
ביום לאחר הסיום, יעלו רבבות ומאות אלפי דפים להתעלות ולרומם לפני המקום. הדף שלנו גם יהיה שם, הדף שלנו חייב להיות שם.
על המעלות בעניין אין צורך להרחיב. זכות התורה הקדושה, אחדות מופלאה לעם כולו, קביעות ויציבות החיים וחותמת פאר. גם אנחנו בלגיון תלמוד תורה לפני המקום. ברור גם, שהדף היומי – זאת התכנית שהוכיחה את עצמה באופן ודאי כמסוגלת להביא כל יהודי לסיים את הש"ס, תלמידי חכמים וחסידים, פשוטי עם ונכבדיו.
זאת, מלבד העובדה שזאת זכות ההצבעה שלנו! לא נעמוד ריקם כשכל העם מתאחד להביא משיח צדקנו. הדף שלנו יהיה מרכיב אינטגרלי בעניין הזה. גם אנחנו לומדי הש"ס אהובים לפני המקום.
מלבד הכל, זאת ההזדמנות שלנו להפוך את הש"ס לחלק מאיתנו. אנחנו באמת רוצים להיות גם כן מאלה שגמרו את הש"ס, ואם נדחה את זה עוד, מי יודע אם אכן זה יקרה. מי יודע כמה עוד הזדמנויות יהיו לנו. ויותר מזה, מי יודע אם לא בזכות זאת בלבד, הזכות הזאת שנצבור כעת, נזכה לעוד מחזור של ש"ס.
הפעם אנחנו נתחיל. הפעם אנחנו נתמיד. בפעם הזאת אנחנו נרכוש את זה סוף סוף. הפעם אנחנו נסיים.
ובפעם הבאה, ביחד עם מיליוני דפים בכל העולם, יעלה ויתרומם גם התלמוד הבבלי הפרטי שלנו. דמעה תרטוט בקרבנו, ויחד נראה כיצד רבבות דפים מתחברים לגשר איתן עליו ישמעו רקיעות רגליו של משיח.
הש"ס הזה, חייב להלמד…
2/248