יום שני י"ג באב תש"פ
כיצד ניתן לשַׁמר את טריות הבשר ללא מקרר?
בזמנים עברו, בהם לא היו מקררים, האפשרות לאכילת בשר טרי היתה – להסמיך את כל הפעולות הקודמות לאכילתו – שחיטה, מליחה, עם שתי הדחות במים, לפניה ולאחריה, ובישול – זו לזו, ולאוכלו לאלתר. ובמקרה שלא אכלו את הבשר לאלתר, נהגו להשרותו לאחר המליחה בכמויות גדולות של מלח, על מנת לְשַׁמְּרוֹ.
ומכיון שבשר המוּשרה במלח זמן רב מאבד מטעמו, הוּתר לכתחילה למלוח בשר לשם הכשרתו ביום טוב – דהיינו, אף כשהיה ניתן למולחו בערב יום טוב – כיון שאילו מלחוהו בערב יום טוב, היו צריכים להשרותו במלח עד לבישולו ביום טוב, ובכך היה נפגם טעמו.
[שו"ע תק, ה, ומשנ"ב כה; וראה ביה,ל ד"ה אף]
מליחת בשר ביום טוב לשם שימורו – כיצד?
כאמוּר, מותר למלוח ביום טוב בשר לשם הכשרתו, ואם הבהמה נשחטה ביום טוב – אגב הבשר הנצרך לאותו היום, מותר למלוח את כל בשרהּ, כאשר בכך יִמָּנַע קלקולו, (ראה לעיל).
היתר זה הוא באחד משני האופנים הבאים:
א. שפיכת מלח בפעם אחת על כל נתחי הבשר יחד, באופן שלא נגרמת טירחה נוספת בשפיכת המלח על כל החתיכות. וזאת, למרות שנגרמת טירחה בהפיכת כל החתיכות כדי למולחן משני צידיהן.
ב. 'הערמה', כלומר, מליחת נתח אחד בנפרד, ולאחר מכן להעדיף כביכול את הנתח האחר, ולמלוח אותו, וכן הלאה ביֶתר הנתחים.
יש אומרים שהיתרים אלו הם אף כשהבהמה נשחטה בערב יום טוב, ויש חולקים.
[שו"ע תק, ה, משנ"ב כא-כה, ושעה"צ כט ו־לא]
מהי הסיבה לאיסור מליחת מאכלים בשבת לצורך שימורם?
כפי שלמדנו בימים הקודמים, עיבוד העור אסור מדאורייתא, ואילו עיבוד מאכלים – כגון מליחת בשר לצורך שימורו – מותר מדאורייתא. והסיבה להבדל היא, שעיבוד העור מכשירו לשימוש תמידי, ולעומתו, עיבוד המאכל, אינו אלא מאריך את ימי טריותו, אך גם למאכל המשומר תאריך תפוגה ככל המאכלים.
ויש אומרים שאין איסור עיבוד במאכלים אפילו מדרבנן, אך אף לדעתם אסורה מליחת מאכל לצורך שימורו, משום שפעולה זו דומה ל'כבישה' האסורה משום שהיא דומה לבישול. וכמובן, אין כל איסור במליחת מאכלים ותבשילים כחלק מן התיבול שלפני האכילה.
[משנ"ב תק, כב ו־כו; ביאורים ומוספים דרשו, 17]