ישנה געוואלדיגע מצווה הנוהגת בערב פסח, שלא כולם יודעים עליה. אינני יודע אם היא מדאורייתא או מדרבנן. מסתמא דאורייתא: לישון! תשאלו: איך שייך לישון בבית יהודי בערב פסח? התשובה: אם מבינים את חשיבות העניין כבר מוצאים את הזמן ואת האפשרות!

המצווה המרכזית של ליל הסדר היא סיפור יציאת מצרים. כל מילה שמספרים זו מצוות עשה דאורייתא. אצלנו, בישיבת סלבודקה, המשגיח זצ"ל היה אומר: "הכל מכינים לליל הסדר. מכינים את המצות ואת המרור, את הכוסות ואת היין, את הכרפס ואת החרוסת, את הכרית להסבה ואת מי המלח – הכל מכינים ברוך ה'! אבל יש דבר אחד שהרבה פעמים שוכחים להכין: את 'המספר' – זה שיהיה אחראי לקיים כראוי את מצוות סיפור יציאת מצרים".

נכון, קצת מתבוננים, אומרים 'פשעטלאך', אומרים חידושים. כנראה שגם בזה יש עניין, אבל העיקר זה עצם הסיפור! סיפור המכות, האותות, היציאה. על המספר להחיות את הדברים באוזני השומעים!

המספר צריך ללמוד מראש את דברי חז"ל הקדושים. על פי זה לתאר את השעבוד, את המכות, את קריעת ים סוף. כל חלק מהסיפור זו מצוות עשה ושכרה לנצח נצחים!

הכן את עצמך על ידי שינה!

ישנה געוואלדיגע מצווה הנוהגת בערב פסח, שלא כולם יודעים עליה. אינני יודע אם היא מדאורייתא או מדרבנן. מסתמא דאורייתא: לישון! תשאלו: איך שייך לישון בבית יהודי בערב פסח? התשובה: אם מבינים את חשיבות העניין כבר מוצאים את הזמן ואת האפשרות!

במשך שבועות שלמים אנחנו מתכוננים לליל הסדר. עמלים ויגעים להכין כל פרט בכשרות מהודרת. סוף כל סוף מגיע הלילה הגדול ואנחנו רוצים לחוג אותו בקדושה ובטהרה כמו מלאכים קדושים.

ומה קורה בפועל? כולם נרדמים… זה מחזיק מעמד עד "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים" וזה מחזיק קצת יותר… ומי שלא נרדם מנסה בכוח, כל הזמן, להחזיק את העיניים פקוחות… מה לעשות, אנחנו באמת לא מלאכים. כבר לילות שלא ישנו כמו שצריך…

הבה ונחשוב: אנחנו מכינים יין ומצות, מכינים חסה וחרוסת, מכינים שולחן ערוך, צלחות וכוסות. את הכל מכינים טיפ טופ. רק דבר אחד שוכחים להכין: את עצמנו… שוכחים  להכין ראש צלול…

ר' איד, לך לישון קצת! תכין את עצמך לליל הסדר!

אם תבין את החשיבות שבדבר כבר תדע איך להתארגן באופן שתמצא את הזמן להכנה החשובה הזאת.

בתקופה שהגיעו ארצה עולים חדשים מחו"ל, שלחו אותם הרשעים לגור וללמוד במקומות חילוניים. עמדו רבים ממנהיגי העדה וטיכסו עצות: איך מצילים אותם? איך מסדרים את ילדיהם שלא יילכו לאבדון חלילה?

באו אל הרב מפוניבז' זצוק"ל להתייעץ עמו, ובתשובה פתח ונשא משלו: "בבית אחד פרצה שריפה. יושביו מיהרו למלט עצמם מפניה מבלי לחשוב על שום דבר אחר. והנה התברר שבתוך הבית נותר יהודי אחד ישן!

"האנשים שעמדו בחוץ החלו לטכס עצות באיזו דרך לחלץ אותו, האחד אומר דרך כאן, והשני אומר לא כי אלא דרך שם… והאש ממשיכה להתפשט.

"עבר שם פיקח אחד ואמר: 'שוטים שכמותכם! יש לכם זמן לטכס עצות איך להוציאו? תעירו אותו! כשיתעורר ימצא לבד את הדרך כיצד לברוח, ויעשה זאת הרבה יותר טוב מכם!'".

המשיך הרב מפוניבז': "עלינו מוטל לעורר את היהודים הרחוקים, להפיח בהם תורה ויראת שמים. ברגע שיתעוררו ימצאו בעצמם את הדרך להיחלץ מציפורני  הרשעים".

רבותיי! באתי רק לעורר: כל אחד צריך להכין את עצמו לליל הסדר!

איך עושים זאת? כל אחד ימצא את הדרך. יש הכנות שאפשר להכין יום, ואפילו יותר, לפני ערב פסח. אין צורך לדחותן לרגע האחרון. אולם, כאמור, לא באתי לתת עצות, רק לעורר על הנחיצות והחשיבות שבדבר. עצות ימצא כל אחד לעצמו.

העיקר לבוא לליל הסדר עם ראש צלול, פריש, לעבעדיג, ולספר את סיפור יציאת מצרים בשמחה. ואם רואים שבני הבית מתחילים להירדם אחרי האפיקומן, צריכים לעורר אותם. מה שמונח בהלל! ב'נשמת'! איזו התעוררות, איזו התרוממות! צריכים לדעת לנצל זאת.

המשגיח, רבי אליהו לופיאן זצוק"ל, כותב באחד מן ה'שמועות'ים ב'לב אליהו', שבגשמיות כל דבר יש לו את העונה שלו.

כשמתחילה עונת הקיץ, בעלי חניות הבגדים מוכרים בגדי קיץ ואז הסחורה 'הולכת' והסוחרים מרוויחים יפה. כשמסתיימת העונה ונשארו בגדי קיץ קשה מאוד למכרם, כי בחורף לא קונים בגדי קיץ!

וכן להיפך, סוחר המתעסק עם בגדי חורף, בהגיע עונת החורף הוא עושה את עיקר פרנסתו השנתית, מוכר בגדי חורף וכולם קונים. כשעוברת העונה – גמרנו! אולי יש כמה בודדים שיקנו פריט או שניים, אבל זו כבר לא העונה, וכעת אין מקום למכירת בגדי חורף…

כך היא המציאות בגשמיות. המשגיח זצוק"ל אמר, שגם ברוחניות כך הם פני הדברים: כל תקופה בשנה יש את העונה שלה, מה שניתן לרכוש ולהשיג. כך באלול, כך בשבועות, וכך בחודש ניסן – בימי חג הפסח.

חודש ניסן בכלל, וליל הסדר בפרט, זו ה'עונה' לרכוש אמונה.

כמובן, האמונה נצרכת לנו בכל ימות השנה. זה הלחם, האוויר לנשימה, בלעדיה לא שייך לחיות! אבל בליל הסדר, שעוסקים בו בסיפור יציאת מצרים – זוהי ה'עונה' בה אפשר לרכוש ולקנות יותר ב'קלות' את האמונה.

 היצר הרע עובד קשה

ליל הסדר הוא אכן לילה גדול. הבעיה היא שגם היצר הרע יודע את הסוד הזה, והוא מנסה 'לחטוף' לצדו כל מה שיוכל. כאן הוא שופך את היין, שם הוא מסיח את הדעת מסיפור היציאה…

זהו כלל גדול בכל דבר שבקדושה: כל הקדוש מחברו חרב מחברו. היצר הרע עובד שם שעות נוספות…

הנביא (זכריה ג, ב) מתנבא: " יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים". בפשטות, המילים: "הבוחר בירושלים" מתייחסות לקב"ה שהוא, הקב"ה,  הבוחר בירושלים – יגער בשטן.

אולם רבי אליהו לופיאן זצוק"ל מביא פירוש אחר, לפיו מילים אלו מתייחסות לשטן. כוונת הפסוק היא שהקב"ה יגער בשטן שבוחר בירושלים בה משקיע השטן את כל כוחותיו, ונלחם בכל אונו בקדושה המיוחדת שיש בה.

כך היא דרכו של השטן: להילחם ביתר שאת וביתר עוז בכל המקומות שיש בהם קדושה יתירה. כמו שאמרו עליו חז"ל (סוכה נב.): "שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל, ובתלמידי חכמים יותר מכולם".

מספרים על אדמו"ר אחד שעלה מחו"ל לארץ ישראל. לפני שעלה לאנייה פנה ליצרו הרע ואמר לו: "אתה נשאר כאן בחו"ל! בשום פנים ואופן איני משלם עליך כרטיס נסיעה"…

כשהגיע לנמל יפו חשכו עיניו: 'ער איז שוין ווייטער דא' (-הוא שוב נמצא כאן)… פנה אליו ושאלו: "מה זה? הרי דיברנו שאתה נשאר שם. איך נסעת? מי שילם עליך?".

נענה היצר הרע והשיב לו: "רבי! אתה טועה. שם, בחו"ל, היו אלה רק התלמידים שלי. כאן בארץ ישראל אני בעצמי נמצא!"…

"הבוחר בירושלים" – השטן מניח לאומות העולם ואינו מתגרה אלא בישראל (סוכה נב.) אבל חכם עיניו בראשו ו"מאויבי תחכמני". אם היצר יודע את חשיבות הלילה הקדוש אף אנו נלמד ממנו, וניגש לעבודת הלילה הזה – אשר "כיום יאיר" – עם כל הפרישקייט, עם כל הלעבעדיקייט, עם כל הברען, ועם שמחה אמתית של דבר מצווה!

(מתוך 'יחי ראובן' – הגדה של פסח)