התרגשתי עד דמעות. "תראו" – אמרתי לילדים והצבעתי על החלונות – "אתם רואים את הבתים המוארים?"

מתנת יום הולדת!

לזה הוא לא התכונן. שיתף בעדינות ובחן. הוא פשוט זכה כבר פעם ללמוד מסכת ברכות, כן כבר השקיע כמה שנים בלימוד הלכות שבת, כה, שהחליט לפני מספר חודשים שבמסכת ברכות-שבת ישתלב בלימוד ה'דף היומי' כחזרה מהירה.

מה שקרה, שבחסות ההתלהבות הרבתית להשקיע בידיעת התורה הצטרף גם הוא לנבחנים המאושרים. פתאום מצאתי עצמי לומד בשבת עשרות דפי גמרא לקראת המבחן החודשי, ומי מדבר לקראת המבחן המסכם הראשון על מאה ועשרים דף, שבזכותו מצאתי עצמי לומד בזמנים ומקומות שלא העליתי על דעתי שהדבר אפשרי ומעשי.

אך בכל מקרה, שיתף, ידעתי שכל זה נוגע אלי עד לסיום מסכת שבת. ברוך השם אני מצליח ונהנה בכולל, כל זה היה עד היום. הפטיר בחיוך. בני-ביתי ציינו ב"ה את יום ההולדת, והם הצליחו להפתיע אותי בבקשה לא שגרתית; על רצונם במתנה לכבוד יום ההולדת.

איזו מתנה? נפלטה לי השאלה מהר מהפה, מנסה להיזכר מה חסר להם שנשכח ממני. הכל בסדר, הרגיעו אותי. וכאן שתפו ברצונם וחפצם שהם ישמחו מאוד באם אמשיך להיבחן בכל חודש ב'דרשו' על שלושים הדפים החודשיים וגם במבחנים המסכמים…

"נו, אחר כזו בקשה. אני ממשיך, בכל הכח", סיים מאושר בקול מרוגש.

'המסומנים'

אצלינו בשכונה מופעל גנרטור שבת. הימים היו ימי "ערב פסח", ובאוויר הורגשה הציפיה של "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".

ביום חמישי אחד, כשרק התחילו להגיע שמועות על הדבר הזה שנקרא "קורונה", ואנשים פשטו על הסופרים ורכשו נייר טואלט בכמויות מסחריות, היתה פתאום סערה קשה וחזקה. בשעות הצהריים האור נהיה צהוב אפלולי ורוחות חזקות מאוד נשבו. הכל היה מלא חול ואבק. הרוח שרקה וייללה, עצים נפלו בהמוניהם, גם על מכוניות. האוויר נעשה מחניק.

היה ממש קשה ללכת ברחוב, כי הרוח העיפה אפילו את האנשים… ואז, קצת אחרי השקיעה – הפסקת חשמל.

האווירה היתה מאוד קשה, זה אפילו התחיל להיות מבהיל ומפחיד. החושך היה מוחלט.

אחרי כמה דקות, מסתבר שמפעיל הגנרטור תפס יוזמה-והפעיל את הגנרטור! מי שהיה מחובר לגנרטור שבת- יכל לעבור למצב גנרטור ו- הופ, הבית הוצף באור נעים (להזכירכם- עדיין היה מזג אוויר חורפי אז).

גם אנחנו מחוברים לגנרטור. מתוך האפילה הסמיכה, נצצו לעומתינו באור בהיר ושליו ריבועים ריבועים של אור. היו אלו חלונות מוארים, מהבתים המחוברים לגנרטור.

התרגשתי עד דמעות. "תראו" – אמרתי לילדים והצבעתי על החלונות המוארים – "אתם רואים את הבתים המוארים? אלה הם יראי ה', החרדים לדבר ה' ומהדרים בכבוד השבת. ה' דאג להם לאור ולחימום. ולא רק זה, תראו איך הם נוצצים בתוך האפילה, הם פשוט 'מסומנים'. הבית שלהם 'מסומן' אצל ה' כמו שבמצרים הבתים היו מסומנים על-ידי הדם על המזוזות!"

משפ' מ. פתח תקווה.

משגיח מן החלונות