יום אחד ראה אביו של אותו יהודי את הרוגוצ'ובר זצוק"ל עומד על שפת המדרכה ובודק בשבע עיניים אם אין מכונית באופק. ניגש אותו יהודי ושאלו: "רבינו, עד כדי כך?!"

לא בכוח אלא במוח

רבי אהרן גולדברג שליט"א (בנו של הגאון רז"נ גולדברג זצ"ל) סיפר, כי ליווה פעם את סבו מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל למערת המכפלה. הסבא היה באותה שעה בהתרגשות גדולה מאד שלא כהרגלו. ואינו יכול לשכוח את הרגע שסבא הרים כשופר קולו: "עורו ישני חברון, עורו עורו!"…

היה זה בעשרת ימי תשובה. כי מידי שנה בעשרת ימי תשובה, נהג לפקוד בצנעה את קברי האבות שבחברון. הוא זצוק"ל היה אפוף רינה ותפילה, חרדה דקדושה, תפילות ותחנונים.

לפני שיצאו, וסבא עבר ליד קיר המערה הבנוי מאבנים ענקיות בגודלן, אבני גזית. הביע אחד המלווים פליאה: "כיצד הצליחו אבותינו הקדושים בימי קדם להרים את האבנים הגדולות הללו?" (יש שם אבנים ענקיות כעין אבני הכותל).

הביט עליו סבא בעיניים נרגשות, הפטיר ואמר לנכד: ״מכך אנו למדים, כי לשכל ולבינה יש כוח גדול יותר משיש למנוף". המשיך ואמר: "מה אנו רואים כאן לפנינו, כי החכמה היא הדבר החזק ביותר בעולם!"

נו, כעת בימי אלול עם 'חכמה' ודעת׳ אפשר להפוך עולמות בגשמיות, וכל שכן ברוחניות וה׳ יעזרנו. "לו חכמו ישכילו זאת".

בברכה: דוד דרשוביץ ירושלים

 

הקורונה השפיעה עלינו לרעה או לטובה?…

נסעתי באוטובוס מירושלים לבני ברק, קו 422. ישב לו בחור והקשיב פה ושם לנגן, פטפט וצחק בטלפון כמו כל בחור שובב מעט. לפתע הוא נעמד, חיפש למעלה את החליפה והכובע, לבש, התיישב, הוציא סידור, אמר, אמר ואמר, ברצינות ובישוב הדעת. כשסיים את האמירה, הוריד את הכובע והחליפה ושב ל'נגן' ולפטפוטים…

עניין אותי מה היה כאן. ניגשתי אליו, שאלתי: מה היה? מה קרה שהתעטפת, לבשת את ה'מדים' הרצנת מאד ואמרת משהו במשך כמה דקות?

הוא השיב: "אמרתי תפילת הדרך".

תמהתי: זו לא היתה נראת תפילת הדרך, אלא תפילת שמונה עשרה… כזו תפילת הדרך לא נראית לי ממש מתאימה לך, אולי לאיזה צדיק יסוד עולם…

הבחור הרצין והשיב לי בנחישות ועוצמה: "ב'קורונה', ברגעים הרציניים של המחלה, החלטתי כך בלי נדר: לא הכל אני עושה, אבל מה שאני כן עושה – אעשה אותו טוב יותר. תפילת הדרך אני אומר, אז בבקשה לומר אותה בשלימות, ברצינות ובכל האיכות שמתאפשרת לי".

אני שואל אתכם: וכי הקורונה השפיעה עלינו לרעה או לטובה?!…

״עתידים בחורי ישראל ליתן ריח כלבנון".

 

על איזו עבירה אי אפשר לחזור בתשובה?

שמעתי ווארט אקטואלי מאחד משכניי, שביקר פעם בכפר חב"ד ופגש שם יהודי זקן מופלג שסיפר לו שבילדותו התגורר בעיר דווינסק, שם כיהן ה'אור שמח' כרב הציבור הליטאי והגאון הרוגוצ'בי כרב הקהילה החסידית (החבדי"ת).

באותם ימים החלו לראשונה להגיע לאזורם ה׳מכוניות׳ של הימים ההם. יום אחד ראה אביו של אותו יהודי את הרוגוצ'ובר זצוק"ל עומד על שפת המדרכה ובודק בשבע עיניים אם אין מכונה באופק. כשהוא מפנה את ראשו ימינה ושמאלה מספר רב של פעמים.

ניגש אותו יהודי ושאלו: "רבינו, עד כדי כך?!"

ענה לו הגאון בחריפותו: ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם – היא עבירה שאי אפשר לחזור עליה בתשובה״…

ואידך זיל גמור.

ש. א.

ירושלים

(לקט מכתבים שנשלחו ע"י קוראי קובץ גיליונות, בעריכת הרב א' חפץ)