"ובקשתם משם את ה׳ אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (ד, כט)
שח הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל: כשמדברים על נושא התפילה, לא שייך שלא להזכיר את הסיפור שסיפר ההייליגער בריסקער רב זצ״ל, ששמע אותו מה'בית הלוי׳, והוא מגיע עד רבי חיים מוולוז׳ין זצ״ל:
בזמנו של רבי חיים מוולוז׳ין היה יהודי בשם רבי חיים זלאטעס, שהיה ידוע כי תפילותיו מתקבלות. התפילה שלו היתה תפילה! בעת שהתפלל, לא היה זז ממקומו, לא התנועע, ללא שום חיצוניות, רק פנימיות. הוא היה כל כך דבוק בה׳ עד שלא הרגיש כלום מכל הנעשה סביבו, כמו שכתב הרמב״ם (הלכות תפילה פ״ה ה״ד) ״ונותן עיניו למטה, כאילו מביט לארץ, ויהיה ליבו פנוי למעלה, כאילו הוא עומד בשמים… ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד״.
רבי חיים היה עובד בבית חרושת שהיה בבעלותו של גוי. כל יום היתה הפסקת צהריים שנמשכה שעה, והפועלים היו יוצאים מבית החרושת, איש איש לענייניו. בית החרושת היה נותר ריק מאדם. יום אחד החליט רבי חיים להתפלל בשעה זו תפילת מנחה, בידעו כי לא אמור לבא לשם איש. הוא נעל את דלת בית החרושת מבפנים, ונעמד להתפלל.
דא עקא, בדיוק באותו יום צריך היה בעל הבית להיכנס, ובידעו כי רבי חיים נשאר בפנים, דפק על הדלת הנעולה וביקש ממנו שיפתח. אין קול ואין עונה. הגביר את עוצמת הדפיקות, ועדיין, אין קול ואין עונה. הוא עלה בסולם והביט מבעד לחלון לראות האם רבי חיים אכן נמצא בפנים, ואכן הוא ראה את רבי חיים עומד ליד הקיר, לא נע ולא זע.
הוא קרא לו מהחלון: ״חיים! תפתח את הדלת״. אין קול ואין עונה. ״חיים! אתה עושה ממני צחוק? אני צריך להיכנס!״ ורבי חיים לא שומע כלום, לא רואה כלום, לא זז מהמקום. הגוי לקח מוט ברזל והחל לדפוק על דלת הברזל, עד שכל השכנים נזעקו למקום. ״היהודי עושה את עצמו כאילו אינו שומע״, הוא מסביר לקהל שהתאסף. ״גם אם נניח שהוא נרדם בעמידה – אי אפשר שלא לשמוע דפיקות חזקות כל כך, אין זאת אלא שהוא עושה ממני צחוק״.
כל הנאספים החלו לקלל את היהודי החצוף וחמתו של בעל בית החרושת בערה בו. ״האמת היא״, אמר, ״שיהודי זה תמיד עבד אותי ביושר ובנאמנות שאין למעלה מהן. פשוט תענוג לעבוד איתו. איני יודע מה קרה לו״. הוא עלה לחלון וקרא: ״חיים! אין לי הרבה זמן. אם אינך פותח – אני יורה בך!״ אין קול ואין עונה. כעסו גבר, הוא ידע כי באמת הוא לא רשאי להרוג אותו, אך החליט להגביר את איומיו וירה מספר כדורים, שעברו במרחק סנטימטרים ספורים ליד אזנו של רבי חיים, פגעו בקיר ונקבו אותו – ורבי חיים לא רואה, לא שומע. הוא מתפלל.
כל הנוכחים הביטו בהשתאות באדם המופלא, שיריות לא מזיזות אותו ממקומו… כעבור מספר דקות נוספות ראו אותו זז ממקומו ופוסע לאחור. כשבעל הבית ראה זאת הוא מיהר לצעוק: ״חיים! תפתח את הדלת מיד!״ רבי חיים סיים את ה״עושה שלום״ ומיהר לפתוח לו את הדלת.
בעל המפעל החל לצעוק עליו בכעס רב: ״מדוע לא פתחת לי את הדלת?״ ורבי חיים מתפלא ומשיב: ״הרי פתחתי לך מיד כשביקשת…"
״וכי לא שמעת את הצעקות, הדפיקות, היריות שאת חוריהן תוכל לראות כאן על הקיר״?
״לא. לא שמעתי כלום״!
א מורידיגע מעשה! שאלו אותו פעם: איך אתה עושה את זה? יש אנשים שבשעת התפילה מתנענעים, צועקים, סופקים כפיים, והחיצוניות משפיעה עליהם פנימה. אבל אתה לא נע ולא זע, ובכל זאת מצליח להגיע לריכוז ולכוונה עצומים כלשון הרמב״ם: ״כאילו הוא עומד בשמים״, כיצד?
נענה רבי חיים ואמר, אמשול לכם משל: מלך אחד הוציא כרוז בכל המדינות: מי שיבנה לו ארמון, שיכולים להכניס בתוכו שלשה מיליון מטבעות זהב, בדיוק נמרץ, שורות שורות מהרצפה עד התקרה – יקבל את כל המטבעות לעצמו.
כל המומחים, האדריכלים והמהנדסים, ניסו לחשב את הגודל המדויק, אך המלאכה היתה קשה, שכן כל סטיה של סנטימטר אחד, עלולה להביא לכך שכל הבניה תרד לטמיון. אדריכל אחד, בעל שם עולמי, טען שהוא יכול לבצע את המלאכה. הוא החל בבניה, ולאחר שסיים הביאו את שלשת מיליון המטבעות, שנספרו שוב למניעת טעויות, והחלו להכניסן אל הארמון. העמידו את השורות בסדר מופתי… מהרצפה עד התקרה… והנה… מטבע אחד נשאר בחוץ! לא נכנס! מנסים לדחוף בכוח – לא הולך!
המומחה העולמי חייך ואמר: ״לא צריך לדחוף! אם אמרתי שזה יכנס – זה יכנס גם בלי דחיפות״. הוא הורה להוציא את כל המטבעות, והחל לסייר בארמון. לפתע הבחין בחתיכת בוץ שנדבקה לרצפה. הוא גרד אותה, ניקה את הרצפה, ושלושת מיליון המטבעות נכנסו בדיוק נמרץ.
הנמשל – אמר רבי חיים זלאטעס – הקב״ה, שברא את כל העולם, ברא את האדם שהוא ״עולם קטן״ בפני עצמו. במרכזו הוא ברא את הלב, וציווה בתורתו הקדושה: ״ולעבדו בכל לבבכם״ ואמרו רבותינו: ״איזוהי עבודה שבלב – זו תפילה״. כלומר, הלב מתאים לתפילה, והתפילה מתאימה ללב. אין צורך לדחוף, להתנדנד, לצעוק – אם הלב מספיק נקי, התפילה נכנסת בו וממלאת אותו בדיוק נמרץ! אם רואים שמתפללים ו״זה לא הולך״ – יש לדעת שהלב לא נקי לגמרי! דבק בו בוץ! כי כשהלב נקי, ״ולעבדו בכל לבבכם״ – התפילה ממלאת את כולו! מגיעים לדבקות מוחלטת בקב״ה, לא נותר בו מקום לכל ״גשמיות״ שהיא, ואין צורך בשום פעולות חיצוניות לשם כך!
(יחי ראובן)