לאדמו"ר בעל 'חלקת יהושע' מביאלא זצ"ל נכנס יהודי ושח לו שהוא בעל משפחה גדולה עם הרבה ילדים, אך משום מה בנו הגדול בן ה-11 אינו מצליח בלימודו. ראשו חתום וסתום ועל אף שהחליפו תלמוד תורה ושינו את המלמדים נותר בסתימותו למגינת לב כולם.
רבינו עיין בקוויטל וביקש מהאב שיביא הנה את בנו הילד. כשהגיע הילד ביקש רבינו מהמשמש שיכניס לחדר קערה עם נטלה. לאחר מכן פנה רבינו אל הילד ושאל אותו אם הוא ילד טוב ואם הוא נוטל ידים בכל בוקר, והילד השיב בחיוב.
רבינו קם ממקומו, ונטל את ידיו לסירוגין כהלכה, כשהוא אומר לילד שיעקוב אחר נטילתו ויאמר לו אם גם הוא נוטל את ידיו כך. משראה הילד את סדר הנטילה, נענה ואמר שאינו נוטל ידיו כך, כי לא לימדוהו שכך צריך ליטול. מילא רבינו את הספל במים והורה לו ליטול ידיו כפי שהוא נוהג. נטל הילד את ידיו ארבע פעמים על היד האחת וארבע פעמים על היד השניה.
מיד הבין רבינו את שורש הבעיה, שהילד אינו נוטל ידיו כהלכה ומשכך נותרות ידיו טמאות במשך כל היום והתורה הקדושה אינה יכולה להיתפס בו. שוב מילא רבינו את הספר במים וביקש מהילד ליטול ידיו בשנית, אך עתה ייטול כפי שראה בראשונה, נטילת ידים לסירוגין כשרבינו עומד עליו בסבלנות ומסביר לו במפורט כיצד ליטול: תחילה יד ימין ולאחריה יד שמאל, שוב חוזרים ליד ימין ולאחריה יד שמאל, כך ארבע פעמים.
בסיום, הורה לו רבינו לשוב לביתו ומהיום והלאה ייטול את ידיו כפי שלימדו. ואכן מאותו יום ניכרו בו שינויים גדולים לטובה, ובתוך תקופה קצרה הצליח להשלים את הפער הגדול שהיה בינו לבין חבריו לספסל הלימודים עד כה.
(המבשר תורני)