מעשה היה בבחור יקר שנכנס בחודש אלול אשתקד (תש"פ) ללמוד ב'ישיבה גדולה', ומשום מה לא הצליח למצוא 'חברותא' ללמוד עמו ב'סדר שני', ונאלץ ללמוד בגפו, והיה הדבר קשה בעיני הבחור ובעיני הוריו.
לקראת ראש השנה תשפ"א אמר לו אביו שליט"א, שנזכר ששמע שיעור לפני כשלושים שנה מאת אחד מחשובי מורי ההוראה בעיה"ק ירושלים הגאון רבי ישראל גנס שליט"א, ובתוך הדברים סיפר על עצמו, כי בשנות בחרותו כשנכנס לישיבה גדולה לא מצא 'חברותא' ללמוד עמו בסדר שני, ולקראת ר"ה שמע שזמן 'פתיחת הארון' הוא עת רצון גדול לקבלת התפילות, והיות ובראש השנה מרבים לפתוח את הארון בסדר התפילה, על כן בכל פעם שפתחו את ארון הקודש התפלל לפני אבינו שבשמים שיזכה למצוא חברותא טובה בכדי שיוכל לעלות ולהתעלות בתורה.
וישמע אלוקים ל'קול הנער', ותיכף במוצאי ראש השנה ניגש אליו ה'מגיד שיעור' והציע לו ללמוד עמו ביחד, ומני אז היתה לו הצלחה גדולה בס"ד. והציע האב לבנו יקירו, אולי אף אתה תנהג כן, ותרבה לשפוך שיח בעת פתיחות הארון.
סבר הבן וקיבל… וראה זה פלא, במוצאי החג ניגש אליו אחד מרבני הישיבה ואמר לו, כי זה דרכו כבר שנים הרבה, שהוא לומד ב'סדר ב' עם בחור משיעור א', על כן הוא רוצה לקבוע עמו ללמוד בצוותא חדא מר"ח חשון הבעל"ט (ומה שלא קבע עמו בתחילת אלול, אלא המתין עד עתה, כי בשנה הקודמת החל עם החברותא הקודמת רק בחודש חשוון, וביקש ממנו הבחור להמשיך ללמוד עמו גם בחודש אלול עד לתשלום 'השנה').
מכאן נלמד עד כמה כדאי לנצל את עיתות רצון לקבלת התפילות, ואין לך עת רצון מהימים הקדושים הבעל"ט [-ואף שראש השנה כבר עבר, ודאי הדברים שייכים גם לעשי"ת ויום הכיפורים שלפנינו, שגם בהם מרבים בפתיחת ארון הקודש].
(באר הפרשה)