שאלה:
אשתי אפתה כמות גדולה של אזני המן על מנת לחלקם במשלוחי מנות, ולאחר שחילקה את המשלוחי מנות שאלתי אותה אם הפרישה חלה, ואז שמה לב שבאמת היתה בבצק כמות גדולה שיש בה שיעור חלה והיא לא הפרישה, כיון שבדרך כלל כשאופה עוגות אין בזה שיעור חלה. והבעיה היא שכל האזני המן כבר נמסרו למשלוחי מנות. ביקשתי ממנה את הנייר אפייה מהמגש שבו נאפו החלות, אולי נדבקה בו חתיכה שנוכל לעשות אותה חלה על הכל, ואני רואה שלא נשארה חתיכת בצק, אלא רק מעט מהשוקולד של המילוי נדבק בנייר. וכאן נשאלת השאלה, האם מועיל להפריש חלה משוקולד?
תשובה:
מבואר בפוסקים שאדם שנתן מאכל טבל לחברו ויש חשש שיכשל באכילת טבל, מותר לו להפריש משלו אף שאינו מן המוקף, כדי שלא יכשל חברו על ידו באכילת טבל שזה איסור חמור, כמבואר בערובין (לב). וכאן השאלה נשאלת אם שייך הפרשת חלה משוקולד. הנה הט"ז יו"ד שכ"ד דן בפשטידא במילוי בשר אם אפשר להפריש ממנה חלה, וכתב שאין להפריש מהפשטידא הואיל ונכנס בה טעם בשר, רק יפריש מבצק אחר על הפשטידא. והדגול מרבבה ועוד אחרונים נחלקו על הט"ז ופסקו שאפשר להפריש מהפשטידא, ויפריש גם על הטעם שנבלע בבשר.
ומצאנו לחזון איש (דמאי סי' י"ג סק"ה במוסגר) שכתב לחדש, שלכאורה כיום שאין שיעור מעכב בחלה, יכול גם להפריש מן הבשר, כיון שנבלע בו טעם מהבצק וקי"ל שטעם נחשב כעיקר לאסור מן התורה, יוצא שבתוך הבשר יש קצת בצק בחיוב חלה. ולפי דבריו נראה דגם בנדון השאלה יוכל להפריש מהשוקולד שנאפה עם האזני המן וקבל טעם ממנו.
וראיתי מי שהוכיח מהפמ"ג (סי' צ"ב סק"י) שלא מועיל בזה הפרשת חלה, שדן בבצק החייב בחלה שהכניסו חתיכה ממנו לטשולנט, והבצק נאכל וא"א יותר להפריש, ודן אם בטל ברוב ע"ש. הרי שלא התיר להפריש מן הבשר שבסיר. אך בנדון הפמ"ג מדובר שהיה בבשר וירקות ששים כנגד הבצק כמבואר בדבריו, לכן יוצא שאין שיעור נתינת טעם ובודאי שלא מועיל בזה הפרשה, אבל אם היה פחות מששים יתכן שמועיל, וכהחזו"א. אכן הלבושי שרד יו"ד סי' שכ"ד כתב בפשיטות שבשר אינו נעשה חלה ע"ש.