שח הגר"י זילברשטיין שליט"א: ראש ישיבה חשוב סיפר לי סיפור מופלא שהתרחש אצלו, ממנו אפשר ללמוד על כך שאדם המתגבר על עצמו ועושה רצון בוראו, אין לו לחשוש ממאומה. אפשר גם ללמוד מסיפור על זה ההשגחה הפרטית המלווה אותנו, במיוחד כשמדובר באדם שהתגבר על מידותיו, והקריב את עצמו למען הזולת.
"כאשר התמניתי לתפקידי", מספר ראש הישיבה, "סוכם עם הנהלת הישיבה על סכום כסף מסוים שאקבל כמשכורת. והנה, אני השקעתי כל את כוחותיי בהרבצת התורה לתלמידי הישיבה, אבל הכסף לא הגיע. ההנהלה טענה שקופת הישיבה במצב קשה מאוד, ואין לה שום אפשרות לשלם את המשכורת".
ראש הישיבה מספר שלמרות הכל החליט להשאר ולמלא את תפקידו באמונה, עד סוף השנה. "ואם תשאלני איך הסתדרתי, אענה שגם אני אינני יודע כיצד זה עבד, אבל במציאות עברתי את השנה".
אם נעצור לרגע ונתבונן בענין, נעלה על נס את העילה החזקה שהיתה לכאורה לראש הישיבה לעזוב לאלתר את הרבצת התורה שלו. הרי אחרי הכל בעל משפחה הוא, וגם הוא נצרך לפרנסה, ואם היא איננה מאירה לו את פניה בישיבה, מה רע שיעזוב את המשרה הזו ויחפש לו מקום אחר שבו יוכל גם להרביץ תורה וגם להשתכר כראוי? אבל ראש הישיבה הבין שהדרך בה רוצה הקב"ה שיילך, היא לא לעזוב את מקומו, אלא להמשיך ולהרביץ תורה בתלמידיו בישיבה זו. למרות שהפרנסה ממנו והלאה ולמרות הנסיון הגדול, המשיך לעמוד בראשות הישיבה.
והנה, לקראת סוף השנה התכונן ראש הישיבה להשיא את בנו. "הסכום שהתחייבתי למחותן", הוא מספר, "היה על סך של 20,000 דולרים, ויכולני להצהיר בצורה ברורה שממש לא ידעתי כיצד אוכל להשיג את הסכום הזה. פרוטה לפורטה לא היתה לי. והנה, ימים ספורים לפני החתונה, ואני עדיין אובד-עצות, מתדפק אצלי מנהל הישיבה ומביא עמו מעטפה. עד שהספקתי לשאול על מהות המעטפה, הסביר המנהל שבימים האחרונים הצליחה הישיבה להשיג את סכומי הכסף התואמים את סך כל החובות שהצטברו בשנה האחרונה, ולכן החליטו להביא לי את הכל בבת אחת, ובכך לחסל את החובות הללו. ומה היה סך כל החובות? 20,000 דולרים בדיוק!
"היתה בכך סיעתא דשמיא מיוחדת", אומר ראש הישיבה, ומסביר: "אם הייתי מקבל את המשכורת בזמנה, מדי חודש בחודשו, כל הכסף היה הולך להוצאות היומיומיות של הבית, ולא היה נשאר לי מאומה לכיסוי ההתחייבות של החתונה. רק הקב"ה ידע שכדאי שלא אקבל את הכסף מדי חודש, כדי שבסופו של דבר תהיה לי מכך הטבה גדולה.
(מתוך עלינו לשבח)