היה זה בסעודת צהרי יום השבת בביתו של הגאון הסטייפלער זצ"ל. מדי שבת הורכבה המנה העיקרית משלושה מאכלים שונים, ואחד מהם היה פרוסת 'קוגל'. כך היה נהוג מדי שבת בשבתו, כמנהגם של ישראל מקדמת דנא.
אך בשבת אחת, מסיבה כלשהי, לא הוגש ה'קוגל' כמדי שבת. הצלחת הובאה אל השולחן עם שני המאכלים האחרים, אך מקומו של ה'קוגל' נפקד. הסטייפלער בירר לסיבת היעדרות ה'קוגל', ומשהבין כי אין כזה בנמצא, ביקש שיביאו לו לפחות פרוסת עוגה…
את פרוסת העוגה נטל הסטייפלער בחביבות, והניחה בצלחתו. 'זה במקום קוגל!' – הכריז בקול, 'לבל נחשוב שניתן לוותר על הקוגל שהוא מנהג ישראל ולו לשבת אחת. תשמש העוגה במקום קוגל, כדי שלא יבואו לומר שאפשר לעבור שבת בבוקר בלי לאכול קוגל!'
הסיפור הזה, המופיע בקונטרס 'אלופינו מסובלים' מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, מלמד עד כמה חשוב וכדאי להקפיד בכל מנהג, לקיים בדייקנות כל פרט, גם בדברים שנראים אגביים, או שעלולים לטעות ולחשוב כי אינם כה דרמטיים ומשפיעים. כי בכל פרט ובכל מצוה, כמו צורת המנות בסעודות השבת – יש חשיבות!
הבה נאמץ את המסר הזה. במסורות בית אבא, במנהגי ישראל ובקיום המצוות, כל פרט, כל מסורת – יסודתם בהררי קודש, יש להם תפקיד ומטרה. נקיימם בשמחה ובהתלהבות, ונזכה לשפע האלוקי הטמון בקיום המצוות והמנהגים לפרטיהם ודקדוקיהם!
(מתוך 'פנינים לפרשת השבוע' מהרה"ג ר' אשר קובלסקי שליט"א)