יום חמישי י"ט בסיון תש"פ
הנוהג שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת עד לזמן רבנו תם – האם צריך להחמיר גם בנוגע לספירת העומר?
הזמן הראוי לכתחילה לספירת העומר, הוא לאחר 'צאת הכוכבים'. ומי שספר בזמן 'בין השמשות' – בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, אשר ספק בידינו אם הוא יום או לילה – יצא ידי חובה; אך יש הסוברים שעליו לשוב ולספור לאחר צאת הכוכבים, ללא ברכה, משום שלדעת כמה ראשונים מצוַת ספירת העומר בזמן הזה היא מדאורייתא, וספק דאורייתא – לחומרא.
וכידוע, ישנה מחלוקת בנוגע לזמן צאת הכוכבים, אם הוא בחלוף הזמן הנדרש להליכת שלושה רבעי 'מיל' (בין 13.5 ל־18 דקות, לשיטות השונות) לאחר ירידת גלגל השמש מתחת לאופק, וזמן זה מכוּנה 'שיטת הגאונים'; או שהוא בחלוף הזמן הנדרש להליכת ארבעה 'מיל' (בהתאם להנ"ל) לאחר ירידת גלגל השמש, וזמן זה מכוּנה 'שיטת רבנו תם'. והנוהג להחמיר כשיטת רבנו תם בנוגע למצוות דאורייתא, כגון בעשיית מלאכה במוצאי שבת, וספר ספירת העומר לפני זמן רבנו תם – ראוי שיחזור ויספור ללא ברכה לאחר זמן רבנו תם.
[שו"ע תפט, ב, משנ"ב טו, ושעה"צ כ; ביאורים ומוספים דרשו, 47]
בתענית שחיובהּ מדרבנן – מדוע אסור לאכול בזמן 'בין השמשות' שהוא ספק לילה?
בגמרא במסכת שבת, נחלקו תנאים בנוגע לזמן 'בין השמשות': לדעת רבי יהודה, אורך בין השמשות הוא כמשך הזמן הנדרש להליכת שלושה רבעי 'מיל' [בין 13.5 ל־18 דקות, לשיטות השונות] לפני 'צאת הכוכבים'. ולדעת רבי יוסי, זמן זה נחשב בוודאות ליום, ובין השמשות הוא 'כהרף עין' לאחריו, לפני תחילת צאת הכוכבים.
ולדעת רבי יהודה, ניתן להקל במצוות דרבנן שזמנן בלילה ולקיימן במשך כל זמן בין השמשות, משום שספק דרבנן – לקוּלא; אך למעשה, כיון שלדעת רבי יוסי זמן זה הוא בודאי יום, ועלינו אפוא להקל 'קוּלא' נוספת ולצדד שהלכה כרבי יהודה – יתכן שאין להקל שתי 'קוּלות' אף בספק דרבנן. ולכן, לדוגמה, לכתחילה אין לספור ספירת העומר בזמן בין השמשות, גם לדעת הסוברים שבזמן הזה המצוה היא מדרבנן; וכן אסור 'לשבור' את הצום לפני צאת הכוכבים אף בתענית שחיובהּ דרבנן.
[ביה"ל תפט, ה, ד"ה וכן; ביאורים ומוספים דרשו, 50]
מה דינו של ציבור שטעה וקיים תפילת ערבית או ספירת העומר לפני השקיעה?
ציבור שטעו והתפללו ערבית לפני 'פלג המנחה' (דהיינו, בתחילת 1.25/12 האחרון של היום), עליהם לשוב ולהתפלל תפילת ערבית בזמנהּ, אולם, אם התפללו לאחר פלג המנחה, אף אם דרכם להתפלל לאחר צאת הכוכבים, (כמנהג הנפוץ בימינו) – אין לחייב את המתפללים לשוב ולהתפלל תפילת ערבית בזמנה, משום 'טירחא דציבורא'.
ברם, אם טעו וספרו ספירת העומר מבעוד יום, אף אם ספרו לאחר פלג המנחה, עליהם לשוב ולספור ספירת העומר בזמנה, לאחר צאת הכוכבים, משום שלא ניתן לספור יום עשירי בעומר – למשל – ביום התשיעי; ואילו בתפילת ערבית, אין בגוף התפילה משמעות הסותרת לזמן שבו התפללו. ויש אומרים שאף ידי חובת תפילה לא יצאו, כיון שתפילת ערבית ביום אינה נחשבת לתפילה, ולמרות זאת לא הטריחו את הציבור לשוב ולהתפלל; ורק בספירת העומר חייבו אותם לשוב ולספור ביחידות לאחר צאת הכוכבים.
[שו"ע תפט, ב, משנ"ב יב, ושעה"צ טז; ביאורים ומוספים דרשו, 45]