הרב יעקב ברגמן
בפרשת השבוע אנו קוראים על מצות ציצית. בפסוקי הציווי של מצוה זו נאמר: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'", ודרשו חכמינו ז"ל שמצות ציצית היא דווקא בזמן שבו ניתן לראות, דהיינו ביום ולא בלילה.
ונחלקו הפוסקים בפירוש הדבר: לדעת הרמב"ם – הלובש בגד בן ארבע כנפות ביום חייב בציצית, וכשלובשו בלילה פטור מציצית; ולדעת הרא"ש – בגד המיועד לשימוש ביום, או ביום ובלילה, חייב בציצית אפילו בלילה, והמיועד לשימוש בלילה בלבד פטור מציצית אפילו ביום.
להלכה – אין ללבוש ביום בגד בן ארבע כנפות ללא ציצית אף אם הוא מיועד לשימוש בלילה בלבד, וכן אין ללבוש בלילה בגד בן ארבע כנפות ללא ציצית, אם הוא מיועד לשימוש גם ביום; אולם אין לברך אלא כשלובשים ביום בגד המיועד לשימוש (גם) ביום.
ומהלכה זו אנו למֵדים גם שזמן הברכה על מצות ציצית בבוקר, הוא מהזמן בו אור היום מספיק כדי "שיכיר בין תכלת ללבן", ובלשון אחרת: "שיראה את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ארבע אמות ויכירנו". ובתרגום זמן זה למעשה, רבו השיטות והמנהגים, והם נעים בין 6 דקות לאחר עלות השחר, ל־30 דקות לפני הנץ החמה.
והמתעטף בטלית לאחר עלות השחר, בטרם הגיע הזמן האמור – יש אומרים שרשאי לברך; ויש אומרים שלא יברך, אלא ימתין עד הזמן הראוי לברכה, ואז ימשמש בחוטי הציצית ויברך, וכך יש לנהוג. ומי שבֵּרך לפני הזמן הנ"ל, לכל הדעות לא יברך שנית; ואף מי שברך בטעות לפני עלות השחר, לא יברך שנית.
ומכיון שמצות ציצית תלויה בזמן מסוים – ביום ולא בלילה – הריהי מצוה ש'הזמן גרמא', ולפיכך נשים פטורות הימנה. אך בניגוד למצוות אחרות שהזמן גרמן, אין הנשים מקיימות מצוה זו, משום שאינה מצוה 'חיובית', אלא 'קיומית', דהיינו, שאין מצוה (מדאורייתא) לרכוש בגד כדי לקיים בו מצות ציצית, אלא לקשור ציצית בבגד קיים כאשר לובשים אותו. ולפיכך, לבישת ציצית לאשה היא דרך גאוָה. ובנוסף – בגד המיוחד לציצית, דהיינו טלית קטן וטלית גדול אסור לאשה ללובשו משום איסור "לא יהיה כלי גבר על אשה".
[שו"ע יז, ב, ומשנ"ב ה; ביאורים ומוספים דרשו, 1. שו"ע יח, א ו־ג, ביאור הגר"א ה, ומשנ"ב ב, ג, ט ו־יא; ביאורים ומוספים דרשו, 12 ו־14]