בסעיף הנלמד היום בסדר הלימוד היומי ב'חפץ חיים' (כלל ב סעיף יב), מעורר ה'חפץ חיים' על מכשול מאוד מצוי ונפרץ: דרשן דורש בבית הכנסת, מרצה בכנס, ר"מ בשיעור, ואפילו ראש הישיבה בשיעור הכללי – מצוי מאוד שהשומעים מתירים לעצמם להחליף דעות ואף לספר לאחרים על טיבו של הדורש – "אין מה לשמוע ממנו", "מדבר משעמם", וכהנה וכהנה.
ניתן היה לסבור שמאחר שהדרשה נאמרה 'באפי תלתא', ממילא טיב הדרשה כבר עשוי להתגלות מעצמו, ואין איסור לחוות עליה דעה שלילית. אולם, כותב ה'חפץ חיים' – "ועל פי הדין הוא לשון הרע גמורה". וזאת משום שלא מצוי שתהיה דרשה שכולם יסכימו עליה פה אחד לטוב או לרע, והדבר תלוי בשומע, ואם כן לא שייך לומר שגנותו של הדרשן תתגלה לבסוף מעצמה. בנוסף, הרי גם כאשר מותר לספר מה שנאמר 'באפי תלתא', אסור להוסיף בזה אפילו תיבה אחת יותר ממה שעשוי להתגלות, ומניין לו שגם שאר השומעים יתבטאו באותו אופן על הדרשה? בנוסף, אסור להטעים את הדבר כדי להוסיף בגנות חברו, ואם כן אין כל אפשרות לחוות דעה שלילית על הדרשה.
מלבד איסור לשון הרע, כותב ה'חפץ חיים' שהמגנה דרשן תלמיד חכם עובר גם על איסור של ביזוי תלמיד חכם. ב'ביאורים ומוספים' מביאים על כך מדברי ה'חפץ חיים' במקום אחר, כי טעות היא לחשוב שדין ביזוי ת"ח הוא רק על אלו שחיו בזמן הגמרא, אלא גדר 'תלמיד חכם' הוא לפי הדור, ואף בזמננו, אם הוא יגע בתורה וראוי להורות נקרא תלמיד חכם ואסור לבזותו, והמבזה אותו אפילו שלא בפניו חייב נידוי. והגר"ח קנייבסקי מוסיף בזה, שכיוון שהוא ביזיון התורה, אזי כל שמוחזק לתלמיד חכם יש בביזויו משום ביזיון התורה.
בהגה"ה מרחיב ה'חפץ חיים' וכותב שבדרך כלל המלעיגים על הדרשנים מערבים שקרים רבים בדבריהם ומקצינים את הדברים מאוד. יש גם שמוציאים לעז על הדרשן שהוא דורש רק לשם כבוד או כסף וכו', ומנין להם זאת? אפילו נאמר שלולא רצונו בכסף או כבוד לא היה דורש, אבל מסתבר שבשעה שדורש עיקר כוונתו להשמיע דברי מוסר ולהשפיע באמת על השומעים. וכותב עוד ה'חפץ חיים', כי על פי רוב, הלעג הזה מצוי אצל אנשים שאין יראת ה' על פניהם, ולכן כאשר שומעים דברי מוסר מתאמצים למצוא פגם במוכיח. כמו כן לעיתים מדברים מתוך שנאה ובעקבות תככים מקומיים [הנקרא בלשוננו "פוליטיקה"].
האם מותר לשאול איך היתה הדרשה או השיעור של פלוני? – ב'ביאורים ומוספים' מביאים כי יש שכתבו שאין בזה משום 'לפני עור', מאחר שאין ודאות שהנשאל יגנה את הדרשן, ויש שכתב שמכל מקום אין לשאול זאת אדם שאינו ירא שמים, שעלול לגנות הדרשן, משום אבק לשון הרע, דהיינו שגורם לאחר שיספר בגנותו של פלוני.
ונידון נוסף: האם מותר לומר שהדרשה של פלוני היתה הפעם בעלת תוכן מועט, או שהשיעור הכללי של ראש הישיבה היה הפעם פחות מוצלח משאר הפעמים? – יש שכתבו שיש בזה לשון הרע, אף שמדבר רק על הפעם הזאת, מכל מקום הדברים גורמים צער לדרשן, וכמבואר ברמב"ם שגם דבר כזה בכלל לשון הרע.