ולכל בני ישראל לא יחרץ-כלב לשונו (יא, ז)
המגיד מדובנא, רבי יעקב קרנץ, נודע בדרשותיו הנלהבות ובמשלים הקולעים ששלב בדבריו. פעם נקלע לקהילה רפורמית בגרמניה והתבקש לשאת דברים בפני קהל המתפללים, אך ראשי הקהל התנו עמו שלא לשלב בדרשתו פסוקים, אלא לענגם במשלים ומעשיות בלבד. נענה המגיד ואמר: "מעשה במלמד דרדקי שיצא לטייל עם תלמידיו שהצטיינו בלימודם. טרם יצאו, אמר להם המלמד שאם יתקלו בדרכם בכלבי חוצות, אין להם מה להתיירא מהם, כי סגולה גדולה היא לומר את הפסוק 'ולכל בני ישראל לא יחרץ-כלב לשונו' ושוב לא תהיה לכלבים שליטה. עברה שעה קלה ולפתע התנפל עליהם עדר של כלבים עזי נפש שנבחו עליהם בנביחות רמות וחרצו עליהם שיני טרף. נשא המלמד את רגליו ונמלט מן המקום, וכל התלמידים ברחו בעקבותיו. כשהגיעו למקום מבטחים, תמהו התלמידים בפני רבם על שלא השתמש בסגולה שנתן להם ולא קרא בקול את הפסוק להברחת הכלבים, ובמקום זאת ברח בפחד ואימה. הצטדק המלמד ואמר: 'צודקים אתם תלמידים יקרים, אולם מה היה בכוחי לעשות? הרי הכלבים לא הניחו לי אפילו לומר פסוק אחד'"...