סיפר הרה"ג ר' ישראל טרבלסי שליט"א, מח"ס 'אפיקי איל': מעשה שהיה עמי פעם כשהייתי בתפקיד נושא ונותן בישיבה גדולה, ובאותה ישיבה היה נצרך שאני אסע לכמה מקומות לצרכי הישיבה, וקבעתי עם נהג – בחור ישיבה שעזב את הישיבה – שיקח אותי ביום ראשון בצהרים.
באותו מוצאי שבת הגעתי לשיעור של מרן רה"י הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, והנה בתוך הדברים באמצע השיעור, התחיל לפתע רה"י לומר דברים שכוונו ממש אלי, ולא היו קשורים לשיעור כלל (ובמאמר המוסגר: בין כל באי הבית ללא יוצא מן הכלל, ההרגשה היתה תמיד שרוח הקודש מדברת מתוך גרונו של רה"י, ומה שמדבר הם ממש הדברים הנצרכים לאותו העת ולאותו אדם. ויש על כך אלפי סיפורים ממש).
וכך אמר מרן זצ"ל: "אני לא מבין את האנשים, הרי הגמ' אומרת בפסחים (נ:), 'עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, על חייו לא חס – על חיי חבירו לא כ״ש'. ומבאר רש״י: 'עם הארץ על חייו לא חס – ללמוד תורה ולחיות' עכ״ל. דהיינו: עם הארץ אינו לומד תורה, וממילא אינו חי ולא איכפת לו ע״כ שאינו חי, א״כ אסור להתלוות אליו – ומבאר שם רש״י מדוע? 'שמא יהרגנו', דהיינו שיכול להורגו. עד כדי כך! דהיינו, אדם שלא איכפת לו מהחיים שלו, ק״ו שלא איכפת לו מהחיים של אחרים, ויכול אפילו להרוג את השני".
והוסיף הרה״י ואמר: "אולי הגמ' לא מדברת על אדם שאינו שומר תורה ומצוות מתחילה – שאדם כזה אינו יודע מהם חיים מעיקרו, ולכך בזה שהוא מזלזל בחיים של תורה, זה מחמת שאינו יודע חיים מהם". ופה הרים רה״י קולו (כמעט בבכי): "אבל הוא לוקח בחור ישיבה, שידע חיים מהם, שהרי היה בישיבה, ועזב את הישיבה. ידע מה זה תורה ומצוות, ובכ״ז לא איכפת לו – האם אינו מפחד לנסוע עם כזה אדם?! על חייו לא חס, על חיי חבירו לא כ"ש? והרי זהו האדם שעליו אומרת הגמ' שאסור להתלוות אליו".
אני כמובן הבנתי שהכוונה אלי, שאני נוסע עם אותו בחור. מיד הלכתי לבחור ואמרתי לו: אני לא אסע איתך, הרה"י רואה אותך כאדם לא נורמלי – אדם שעוזב את הישיבה והלימוד הוא לא נורמלי, פחד ליסוע עמך!
הוא לא האמין לי, אבל בסייעתא דשמיא באותו שבוע הקלטתי את השיעור של רה״י, ואמרתי לאותו בחור: תשמע בעצמך מה הוא אומר. הוא שמע – והתחיל לבכות. אמרתי לו: תבכה או לא תבכה, אני לא יכול לנסוע עם אדם שהרה״י לא מסכים שאסע עימו.
לאחר משא ומתן בינינו הוחלט, שבכל פעם לפני שאנו יוצאים לאותו הדבר שהיינו צריכים לעשות – נלמד בחברותא שעתיים לפני צאתנו לדרך. וכך עשינו. בסוף התקופה, שארכה בערך כחודש, התורה עשתה בו פירות והחזירה לו את החיים עצמם, ובפרק זמן מועט זה חזר אותו בחור לישיבה כאחד הבחורים.
(גיליון 'דחזיתיה' וישב מקץ תש"פ)