אב התשע"ט. ישבתי עם ידיד טוב ב"שבע ברכות" ושוחחנו על חבר שלו, ר"מ בישיבה, שבאחד הימים לא הספיק להכין שיעור יומי, הוא התפלל להקב"ה שיכניס לו מילים לפיו ולבסוף מסר שיעור מוצלח במיוחד. דיברנו על הנושא וידידי אמר לי בעוגמה: "נו טוב, לא נראה לי שיהיו לי את הבעיות האלה… לא נראה לי שאהיה ר"מ בשנים הקרובות"…
הבטתי בו בפליאה ותהיתי: מהיכי תיתי?
הוא פרס לפני בשקט, בקור רוח, את "מפת הישיבות" בעיר. "כל המשרות תפוסות. אין לי שום סיכוי", החליט.
"תגיד לי", ממש התרגזתי, "אתה לא יודע שיש ראש השנה בעולם? בעוד קצת יותר מחודש יש משפט חדש, הכל יכול להשתנות. אתה עומד בראש השנה, ממליך את הקב"ה עליך באמת, מבקש ומתפלל על מה שלדעתך טוב לרוחניות שלך, ואם הקב"ה רוצה – הוא משנה את הכל. מאיפה הביטחון הזה שלא תהיה ר"מ בשנה הבאה?"
הוא הנהן בראשו והשיחה גוועה. עברנו לדבר על משהו אחר.
בערב ר"ח אלול האחרון התקשר ידידי וסיפר לי בחדווה על מינויו לר"מ בישיבה מוצלחת. לא, הוא לא זכר את שיחתנו בנושא בחודש אב הקודם…
*
אחד ממכירי הסתובב מכאן לשם, לא בדיוק מצא פרנסה ראויה. בזמן הסגר, בחודש ניסן, הוא מתקשר אלי. "אני כעת מגיע מירושלים לאלעד. אתם צריכים אולי משהו?"
איך מותר לך להסתובב כעת? לא הבנתי.
"אני ׳עובד חיוני'. ייבאתי מסין מסכות פנים"…
אז יש פרנסה? שאלתיו.
"אוהו, אל תשאל. פרנסה ברווח. בלי עין הרע. כולם צריכים מסכות. אני מסתובב כל היום ומוכר אלפי מסכות, מהבוקר ועד השיעור בלילה"…
*
בשעה שאלפים סבלו מקשיים בפרנסה במהלך השנה החולפת, אני מכיר אישית אנשי תורה לא מעטים שהשתכרו הרבה יותר מהממוצע החודשי שלהם. אותם אנשי תורה יושבים ב"סדר שלישי" ובשעות פנויות ביום, מחוץ לסדרי הכולל, ועורכים ספרים תורניים. התברר שיהודים רבים בארה"ב החליטו, דווקא בעידן הקורונה, להוציא את חידושיהם לאור עולם והם היו זקוקים לעורכים תורניים. סכומי העריכה המשולמים בחו"ל גבוהים מהתשלומים המקובלים בארץ.
שאלתי ראש מכון לעריכת ספרים בארה"ב מדוע דווקא עכשיו, והוא הסביר: "נפטרו כאן הרבה יהודים, רחמנא ליצלן. הרבה גבירים ישבו סגורים בבית ושאלו את עצמם מה התכל׳ס שלהם בעולם. חלקם הגיעו למסקנה שאם חס וחלילה יקרה להם משהו, כדאי להם להדפיס לפני כן את ה׳כתבים׳ שלהם, מתקופת הישיבה או הכולל. ויש גם כאלה שבגלל שהם סגורים בבית, יש להם יותר זמן לסדר ולהכין את ה׳שטיקלאך־תורה׳ שלהם ולשלוח אותם לעריכה מסודרת"…
כך בשעה שהאחרים ישבו בסגר ולא ידעו מנוחה לנפשם, ישבו אחרים מבוקר ועד לילה, בניחותא, וערכו ספרים בכל מקצועות התורה. פתחו גמרות וסיכמו סוגיות, עיינו בראשונים ואחרונים, נהנו מסברותיהם של ראשי הישיבות דאמריקה, שהובאו ב"כתבים" של מבקשי־העריכה, וגם השתכרו סכומים נאים. אם ביום רגיל הם עורכים שעתיים־שלש ביממה, הרי שבסגר היו להם 12־10 שעות ביום. ניגשים למרפסת עם כובע וחליפה, מתפללים שחרית ב"מנין המרפסות". חולצים את הטלית והתפילין, שותים כוס קפה ועוגה ומתיישבים לכתוב דברי תורה עד מנחה…
בשעה שהתקשורת עסוקה בלדווח על כל אלו שהקורונה הרסה את חייהם או את כלכלתם, אני עקבתי דווקא אחרי אלו שהקורונה הטיבה איתם, ויש באמתחתי עובדות רבות שכאלה. אחד סיפר לי שבימים רגילים הוא עובד בסוכנות היהודית ומהקורונה פסקו כל הפעילויות והוא יצא לחל"ת, "ואז החלו להגיע כמויות של הצעות עבודה מארגונים בחו"ל, ושם משלמים לי פי שלש"…
אברך אחד סיפר לי: "בתי התארסה. המחותן דרש שנעשה חתונה יוקרתית. חתונה שהייתה אמורה לעלות לי עשרות עשרות אלפי שקלים. בסוף, בגלל הקורונה, בתי התחתנה באמפי-פארק באלעד. כל החתונה עלתה לי פחות מעשרת אלפים שקל"… וכן, בחורים מישיבתנו הגיעו ביום הראשון של אלול וסיפרו, בעיניים בורקות, כיצד הם חלו בקורונה, ללא שום חולשה או סיפטומים, וכיצד המדינה מימנה לכל משפחתם אש"ל מלא בבתי מלון והארחה, כולל הסעות הלוך ושוב, שיעורים מרתקים בהלכה ובאגדה שמסרו אברכים ששהו שם ושלל תוכניות מגוונות. "מעולם לא נסענו לנופש", סיפר לי בחור, "וכעת, בגלל הקורונה, היינו שבועיים בבית הארחה".
ומה אבא עשה שם כל הזמן? שאלתי אותו, מתעניין באביו, תלמיד חכם מופלג וידיד שלי.
הבחור צחק וענה: "במקום שאבא שלי יצטרך להעסיק אותנו ולקחת אותנו לכל מיני מקומות, היה לו זמן לשבת וללמוד כל היום, בשקט וברוגע"….
*
"יתד נאמן" פירסם לפני כשבועיים שארגון הבריאות העולמי התריע שהקורונה עלולה להמשיך איתנו עוד שנתיים. נכון, אלו חשבונות של גויים מארגון הבריאות העולמי. אבל אנחנו הרי יודעים שהכל נפתח מחדש בראש השנה וביום הכיפורים. שום דבר לא מובן מאליו. הקב"ה יושב על כסא דין ועובר לכסא רחמים ומחליט הכל מההתחלה. "ועל המדינות בו יאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות". בראש השנה התש"פ הוחלט שפלוני ימות מנגיף חדש בשם קורונה ואלמוני יעלה מעלה מעלה, דווקא בזכות אותו נגיף חדש ושמו קורונה.
מי יודע מה צופן לו ראש השנה הקרוב. אך מי יודע, אולי בכוח תפילותינו וקבלותינו, התשובה, הצדקה והמעשים הטובים, ייפתחו לנו שערים חדשים, כאלו שאפילו לא העלנו בדמיוננו, לא חשבנו עליהם קודם לכן. כי כשם שייסורים וקשיים של קורונה יכולים לבוא בפתע פתאום, ברצות ד׳, כך שמחה גדולה ואושר רב, עשייה ברוכה, העלמת הקורונה והרבה דברים טובים ומתוקים, יכולים לבוא, ברצות ד׳. כולל הדבר הטוב מכל, בוא משיח צדקנו, בניין בית המקדש וגילוי כבוד שמים בכל העולם.
חז"ל מספרים על בעל עבירה גדול בשם אלעזר בן דורדיא, שעבר עבירות חמורות ונוראות. כשרצה לשוב בתשובה. פנה הוא להרים וגבעות, לשמים וארץ, לחמה ולבנה ולכוכבים ומזלות. "אמר: בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".
והשאלה זועקת: גם אם זכה האיש ועוונותיו החמורים נמחקו. מדוע נקרא בשם "רבי"? במה הוא רבי שלנו? מה למדנו ממנו?
הסביר לי מרן רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א (וכעי"ז ב"פרי צדיק" ובשיחות מוסר למרן הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל), שרבי אלעזר בן דורדיא לימד אותנו מושגים בתשובה, ש"אין הדבר תלוי אלא בי".
האם הקורונה תלווה אותנו גם בשנת התשפ"א??
—- "אין הדבר תלוי אלא בי".
(יתד נאמן)