בערב ראש השנה תשס"ד, החזיקו בלימוד הדף היומי בסוף מסכת זבחים, ופנה רבינו זצ"ל אל לומדי השיעור בשאלה: "כאשר תעמדו ותבקשו מאת השי"ת 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים' – מה תכוונו ב'למענך'?
אומר לכם מה אני מכוון: 'רבש"ע זכרנו לחיים למענך – למען שנזכה בשנה הבעל"ט ללמוד כראוי את המסכתות הקדושות, מסכת מנחות, מסכת חולין, מסכת בכורות, מסכת ערכין ומסכת תמורה, בשביל זה אני מבקש ממך רבש"ע תן לי בבקשה עוד שנה של חיים."
והיה רבינו זצ"ל אומר: "כאשר ה'למענך' הוא אמיתי – יש לנו בסייעתא דשמיא תקוה גדולה לצאת זכאים בדין!"
אכן, שומה עלינו לראות שזה יהיה באמת הבטחה אמיתית הבטחה רצינית לא ח"ו מן השפה ולחוץ והשי"ת בוחן לב וחוקר כליות.
העצה לזכות ביום הדין
רבינו זצ"ל היה עומד ומעורר בדרשותיו בחודש אלול, שהנה מתקרב ובא יום הדין, ובשמים יש מאזניים: על הכף האחת מונחות המצוות, ועל הכף האחרת מונחות העבירות, והרי לב יודע מרת נפשו, שיתכן מאד מאד שהעבירות הם אלו שמכריעים את הכף, אם כן מה עושים?
והיה אומר רבינו זצ"ל: "העצה הטובה ביותר – להוסיף עוד ועוד שקידה בלימוד
התורה, בכל דקה של לימוד התורה מתווספים לו בשמים מאתיים מצוות שכל אחת מהן שוקלת כנגד כל המצוות. החיים והמוות ביד הלשון, תגיד דף גמרא, ועוד דף, ועוד דף ועוד דף…" [והיה מספר, שאחד בא פעם לפני החפץ חיים זיע"א וסיפר שרכש אתרוג בחמש מאות דולר, אמר לו הח"ח זיע"א: "אתרוג זה מצוה אחת, ואילו בדקה של לימוד התורה רכשת לנפשך מאתיים מצוות שכל אחת מהן שקולה כנגד כל התורה"].
פעם, בערב היום הקדוש, סיפר לרבינו זצ"ל אחד ממקורביו, שבערב יום כיפור נוהג הוא ללכת למקוה כמה פעמים במשך היום, ובכל פעם טובל הוא כך וכך טבילות… נענה רבינו זצ"ל ואמר: "לכל אחד יש את הכרטיס כניסה שלו, זה לא הכרטיס כניסה שלי…" [ויתכן שהוסיף:] "כרטיס הכניסה שלי הוא תורה, ותורה, ותורה!…"
ואירע פעם בערב היום הקדוש, שאחד מן לומדי השיעור שליט"א הביא לרבינו זצ"ל את הספר "דברי יציב" מכ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצוק"ל על ענייני קדשים, באותו ליל יום כיפור לא ישן רבינו וכל הלילה למד ולמד בספר הנ"ל.
ישועות והצלחות
זה נוסח הברכה דהוה מרגלא בפומיה דרבינו זצ"ל לברך בימי הדין: כתיבה וחתימה טובה, עם כל הפני יהושע, ועם כל הצל"ח – [כלומר, שיהיה עם כל הישועות וההצלחות שצריך]. ולפעמים נהג לומר 'עם כל הפירושים…'
אתה הרי יש לך טעם בלימוד
אירע פעם, באחד מימי חול המועד סוכות שישב אצל רבינו בסוכתו אברך פלוני, שרבינו הכירו מקרוב, וטיפל בו טיפול מסור, ואותו אברך התמרמר לפני רבינו, שהנה זה כבר כמה שנים שיש לו חזקה לעבור לפני התיבה באחת מתפילות הימים הנוראים, והנה בשנה האחרונה לקחו ממנו את הכיבוד, וזה כואב לו.
רבינו זצ"ל, אורייתא קמרתחא ביה, פנה לאותו אברך בתוכחה גלויה שנבעה מתוך אהבה רבה, וכה היו דבריו: "עליך לא הייתי מאמין! אתה, שברוך השם זכית שיש לך טעם בלימוד, ואתה יודע היטב מה זו מתיקות אמיתית, מתיקות התורה הקדושה, איך יתכן שבכלל מעסיקים אותך כאלו שטויות, אתה שוטה!" וראו בחוש את הכאב על פניו של רבינו, איך יתכן שאברך שמונח בלימוד, מתעסק בכאלו הבלים, ובמשך כמה ימים אח"כ עוד לא נרגע מזה.
בתוך כדי השיחה, הצביע רבינו על תמונת קדשו של כבוד מרן, רבן של כל בני הגולה, רבינו יוסף שלום אלישיב זצוק"ל, שהיתה תלויה שם בסוכה, ופנה רבינו לבן שיחו ואמר: "הבט נא וראה, תסתכל ותראה בפניו של האיש הקדוש הזה, איך שהן קורנות מאושר ושמחה, הוא המאושר ביותר בתבל, ולמה? משום שהוא דבוק בכל לבו ונפשו בתורה הקדושה, וכל השטויות שבעולם לא מתחילים בכלל לעניין אותו. כזה ראה והתקדש!"
פעם סיפר רבינו זצ"ל על תלמיד חכם גדול אחד שליט"א שרצו לכבדו בהוצאת ספר תורה לפני כל נדרי, וסירב.
ואמר רבינו זצ"ל: "הוא צודק מאד, כי מה חסרה לו תחושת הגאוה הזאת בדיוק ביום הקדוש".
ודומני, כי אף כאשר הציעו לאחד מהחוסים בצלו שליט"א להתחיל בתפקיד זה וסירב בכל תוקף [על פי חינוכו של רבינו זצ"ל], סייע לו רבינו זי"ע לעמוד בסירובו, ביום קדוש זה.
כבקרת רועה עדרו
מה נאדר בקודש היה לשמוע מפה קדשו של רבינו זיע"א איך שהיה עומד וחוזר על ההרגשה הנפלאה של הסבא קדישא רבינו אליהו לופיאן זיע"א בימים הנוראים, במאמר הפייטן: "כבקרת רועה עדרו".
וכה היו דבריו: "עומד לו בעל העדר, וסופר ומונה את הבהמות, אחת שתים שלוש… עד אשר מגיע לעשירי, "עשירי קדש", או אז סוקר עליה בסיקרא, ועושה לה פס אדום, [ובלשונו הטהור של ר' אלי'ה זיע"א 'דער רויטער פאסיקל'…] ובזה נגזר דינה לשחיטה ולהקרבה על גבי המזבח.
ומה קורה בינתיים? עד אשר יבואו לביהמ"ק? בינתיים הולכת לה הבהמה לטייל ולשחק עם חברותיה, עליזה ושמחה, היא לגמרי לא חולמת איזה גזר דין שיש עליה!
אילו היה לבהמה קצת דעת, קצת שכל, מה היתה עושה, היתה עוזבת את כל המשחקים, את כל הטיולים, והולכת לנהר, ושם היתה טובלת במי הנהר, ורוחצת את עצמה חזק חזק, עד אשר יימחק מעל גבה הפס האדום… ותיכנס ותלך לחיים טובים.
עומד הס"ק רבינו אליהו זיע"א בשיחותיו הקדושות ואומר ומעורר, עבר ראש השנה, עבר גם יום הכפורים, ואין לאדם שום מושג מה באמת נגזר עליו בשמים, מי יודע אם לא שמו על מצחו "רויטער פאסיק…" – פס אדום…, והוא המסכן חי לו בגן עדן של שוטים, הוא הולך לו בחול המועד סוכות מידי יום ביומו ל"שמחת בית השואבה", צוהל ושמח, ומבזבז את הזמן. אילו רק היה יודע, הרי היה עוזב את הכל הכל, והיה הולך ורוחץ את נפשו בים של תשובה, ים של תפילה, ים של דמעות, ולא מבזבז אף רגע מלהוסיף עוד ועוד מליצי יושר לנפשו, אולי היה זוכה והיה נקרע רוע גזר דינו…!!!"
פנה נא אל התלאות
פעם תיאר בהתרגשות, איך שהיו נוהרים המוני בית ישראל בליל א' דסליחות אל בית המדרש הגדול דגור בירושלים עיה"ק, לשמוע איך שכ"ק הבית ישראל מגור זיע"א מתחנן לפני השי"ת: "פנה נא אל התלאות, ואל לחטאות", ואיך שהיה מבקש בסליחות דערב ראש השנה: "מלטם מכל רעות בזאת השנה", וסיפר, שדודו הגדול בעל ה"תורת זאב" זצוק"ל היה בא גם כן לשמוע.
וכאשר הגיע הרבי זיע"א לקטע זה, השתרר שקט מוחלט, ואז, שמעו את קולו בוקע, כך תיאר רבינו, בהיגוי פולני מובהק ובניגונו המובהק והמרגיע של הרבי זיע"א הזועק ואומר: 'פנה נא אל התלאות ואל לחטאות…' 'תראם ניסיך עושה פלאות…'
מחזור
היה מספר, שבבריסק, אצל רבינו אור העולם הגרי"ז זיע"א, אירע פעם בראש השנה שלאחד מהבנים לא היה מחזור, והגרי"ז זיע"א ביקש מבעל חנות הספרים בבריסק שיתן לו מתוך החנות מחזור חדש ואחרי החג ישלם לו [ולא היה ניחא ליה להגרי"ז שיתפללו שניים ביחד באותו המחזור, כפי הנראה משום שזה מפריע להתפלל כראוי].
היה אומר, משמיה דהגאון ר' יחזקאל סרנא זצוק"ל, שאחרי יום הכפורים, שומה על האדם להתיישב וללמוד את המחזור, ולהתבונן בנפשו מה יוכל לקחת עמו מן המחזור לכל ימות השנה.
(מתוך החוברת 'דלתיך דפקנו')