"ואילו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה והיו עניניהם מופקרים…" (שער הבחינה פרק ו')
הביבר – ממשפחת המכרסמים – הינו בונה סכרים מקצועי. מדובר ביצור חברתי שחי יחדיו במושבות שמאכלסות מספר רב של פריטים. הרבה לפני החורף מתקבצים להם יחד מאות ביברים במטרה להקים עיר משותפת על שפת הנהר. הם מגיעים למקום ומתחילים לעבוד. תחילה כורתים עץ באמצעות כרסום, לאחר מכן חותכים אותו לגודל המתאים בהתאם לתנאי מקום הקמת הסכר. כורתים את הענפים ומשיטים אותם ליעד. לפעמים קיימים מכשולים מהמקום בו כרתו את העץ ועד המים, ואז הם מקדימים ו'מנקים' את השטח מראש. אם נצרכת הקמת תעלה לשם העברת חומר הגלם, הם יעמדו במשימה באופן מעורר התפעלות.
אורך התעלות עשוי להגיע ל-300 מטר. 'עבודת הצוות' שלהם מפליאה. חלקם חוטבים עצים, אחרים כורים בורות עבור יסודות הבית. נוספים תוקעים את עמודי העץ. צוות אחר אוסף קנים, אותם הוא מותח בין העמודים, ואחרים מייצרים טיט לח. במדינת מונטנה נמצא סכר שהקים הביבר, ואורכו לא פחות משש מאות מטר. הבית שלהם נבנה מתחת לסכר, ואם הוא נפגע כתוצאה מהצפה הם מיד נרתמים ל'בדק בית' באמצעות ענפים חדשים, אבנים ובוץ. אם שוקע סחף בנהר ופני המים עולים, הביברים יגביהו את הסכר. ועדיין לא נגענו ב'מערכת הניקוז' שנבנית לשם ביטחון במקרה של הצפה; בבתים הפרטיים שנבנים לכל משפחה; בירק הלח שמצפה כמרבד את קרקע הבית; ב'יציאות הביטחון' הממוקמות בכיוונים הנכונים.
אין מה לומר. אם ניתן ללמוד צניעות מחתול וזריזות מנמלה, ניתן ללמוד 'אחדות' מהביבר. עבודת צוות מלוכדת, מפליאה ומעוררת השתאות. כהמון 'יחידים' לא היה סיכוי לביבר להגיע להישגים הנדסיים שכאלו, רק האחדות היא שמפיקה את היצירה המופלאה הזו.
אמנם מרגלא בפומיה של הדברי שמואל מסלונים זצ"ל: ער וויינט ווי א ביבר און גייט אין פאסקע – בוכה כמו ביבר והולך היישר אל המלכודת. הרחיב בנו הבית אברהם' מסלונים מעט בביאור הפתגם: כך נוהג הביבר, כאשר הוא מגיע למלכודת, מתייצב מולה ומתחיל ליילל על מר גורלו. הוא מסוגל לבכות כך במשך שעות וימים עד כלות הכוחות, ולבסוף הוא צועד קדימה אל תוככי המלכודת. המסר המופק מהפתגם הוא: ישנם אנשים שבוכים ומייללים על מעשיהם, אך למעשה אינם עוזבים ומשנים את הרגלם וטבעם. בוכים, וממשיכים לצעוד היישר למלכודת היצר הרע.
אך לענייננו יש כאן מסר נוסף וחשוב. כאשר קבוצת ביברים צועדת, והראשונים מבחינים במלכודת ומתחילים לבכות, גם האחרים אינם עוזבים את המקום. כקבוצה מגובשת הם פועלים יחדיו. הגורל שיפקוד את הביבר הראשון יפקוד גם את הבאים אחריו. מסתבר אם כן, שלחברתיות הפעילה ישנו גם צד פחות מלבב: עשרות ומאות ביברים יצעדו אל המוות לריק, מתוך טעות מוחלטת. מסקנה: יש להבדיל בין ערך ה'אחדות' לאי ערך ה'המוניות'.
הרב ישראל למברגר, יתד נאמן ויחי תשע"ח)