הרב מרדכי הלוי שוורצבורד מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית
מסכת מכות
בעניין האיסור להשחית את הפאות, יש מחלוקת ראשונים האם האיסור הוא לגלח את כל הפאות באופן שלא נשאר בכלל פאות, אבל אם גלח מקצת הפאות ונשאר קצת אין בזה איסור, או שיש איסור לתלוש ממקום שהוא בכלל פאות הראש דהיינו מאזניו עד כנגד הצדעים ועד למטה מן האוזן, ובכל מקום זה אסור לתלוש ואם תלש שתי שערות חייב מלקות, או צד שלישי שיש שיעור לשערות הפאות ואסור לקצר עד שלא ישאר שיעור זה, אבל מה שיש בפאות יותר מן השיעור יהיה מותר לגלח.
ונבאר דעות הראשונים ומה נוקטים להלכה, הנה בלשון חז"ל מובא איסור גילוח הפאות בלשון הקפת הראש, שמשוה צדעיו לאחורי אוזנו ולפדחתו ופירש"י במכות (דף כ ( :שבאחורי אזנו אין שערות וכן במצחו אין שערות, אבל בצדעיו שבאמצע יש שער, ואם הוא משוה ונוטל כל השיער שבצדעיו למדת אחרי אזנו זהו מקום סוף הראש, משמע מדבריו שהאיסור הוא רק כאשר מגלח את כל הפאה ונעשה צדעיו שוה לאחורי אזנו, וכן דקדק הבית יוסף (ס' קפ"א) ע"ש שכתב דיש לדחוק בכוונת רש"י שאוסר גם במקצת.
הרמב"ם (פי"ב מעבודה זרה ה"ו) כתב פיאה זו שמניחין בצדע לא נתנו בה חכמים שיעור, ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות. ובטור סי' קפ"א הביא הגירסא ארבע שערות עיין בבית יוסף שתמה ע"ז, והתשבץ (ח"ב ס' ק') כתב שהגירסא הנכונה ארבעים שערות ונתן לזה טעם ע"ש. והסמ"ג הקשה עליו שבתוספתא במכות מבואר שהתולש שתי שערות מן הפיאה חייב, וביארו הדרישה והב"ח יו"ד סי' קפ"א כוונתו, דמהתוספתא מוכח שאסור לתלוש שתי שערות מכל רוחב הפאות, שאם יש שיעור מסוים כל שתלש כמה שערות אם נשאר ארבעים שערות הרי הוא פטור, ואם היה רק ארבעים שערות, אפילו בשערה אחת חייב כיוון שלא נשאר שיעור, לכן בהכרח שאיסור השחתת הפאות על כל המקום של הפאות והתולש שתי שערות חייב.
להלכה פסק השו"ע יו"ד סי' קפ"א שמקום הפאות מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד.
וכן המשנה ברורה (סי' רנ"א ס"ב בבה"ל) כתב להזהיר ע"ז שלא לגלח אפילו קצת מן הפאה, וגם השער שכנגד האוזן עד לחי התחתון הוא בכלל הפאות (כשצומח שם בגיל הבחרות), ואסור מן התורה לגלחו, והאיסור הוא גם על הסַפָר וגם על המספר, וכשמגלח ראשו במכונת תספורת באזור מקום הפאות צריך להקפיד שיהיה מספר גבוה שישאר שיעור שערות במקום זה.
כתב הפלא יועץ (ערך גלוח) שבשעה שמסתפר יכוון לקיים מצות השם יתברך שאינו מניח להקיף פאת ראשו וזקנו, ובזה חשוב כמו שקיים את הלא תעשה במקום עשה. וכתב שהוא נוהג לומר לפני הגלוח בזה הלשון: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הרינו מוכן לגלח שערות ראשי לכבוד שבת, ואני מוכן להיזהר מלהקיף פאות הזקן לקיים מה שאמרה תורה לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך, הכל כאשר לכל לעשות נחת רוח ליוצרנו ולתקן הדברים בשרשן במקום עליון, ויהי נועם וגו'.
וכתב בספר הגן (ליום רביעי) הובא בשבט מוסר (פרק ח"י) מעשה נורא בעניין זה ממנו יוצא כמה חמור עניין גילוח הזקן בתער ועניין הקפת הראש במקום הפיאות עיין שם
מזה תסמר שערת אנוש ממצוות התלויות בשער, ואשרי המזהיר לחבריו שלא להיכשל באיסורי הפאות והזקן.
מה יפה לראות בחנות של סַפָר ירא שמים שתלה מודעה עם המצוות שיש לכוון לקיימן בשעת התגלחת, וכגודל העונש לעובר. יש ללמוד גודל השכר לנזהרים ומקיימים את המתווה כתיקונה.