"וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ב', ב')
לפני שנים אחדות השתתפתי ב'שבת התאחדות' שהתקיימה ברוב פאר והדר בעיר טלז-סטון, במתחם ענק שאכלס את כל המשתתפים באותה שבת מרוממת. בליל שבת קודש ישבתי עם הבחורים שיחיו ל'שבת אחים' כנהוג, והארכתי עמהם בשיחה אודות החשיבות להגיע לתפילה בזמן, שבכך מוכיח האדם שחפץ הוא בקרבת ה', ושמתייחס ברצינות לעבודת התפילה. לא כן כשמגיעים מאוחר לתפילה, בעת שהציבור כבר מתקרבים לשמונה עשרה… הרי זה זלזול נורא בתפילה. הזכרתי גם את מה שאומרים העולם, שאם אבא מגיע לתפילה ב'ברוך שאמר' הרי שבנו כבר יגיע לבית הכנסת ל'ויברך דוד', ואילו הנכד כבר יבוא ל'נשמת'…
כולם אהובים כולם ברורים
עוד אמרתי באותו מעמד, במה שנפוץ היום מאוד שמחפשים אחר כל מיני סגולות, כדוגמת אמירת 'פרק שירה' ארבעים יום רצוף, או תפילה במקום המקדש ארבעים יום, אמירת 'שיר השירים', אמירת 'נשמת', אמירת 'פרשת המן' בצירוף התפילה הנודעת להרה"ק רבי מאיר מאפטא זצוק"ל, ועוד כהנה וכהנה. והנה כל אלו הסגולות חשובות ויקרות, כולם אהובים כולם ברורים, אבל בשולחן ערוך אינם מוזכרים. ולעומת זאת ישנה סגולה גדולה אחת, הנזכרת להדיא ונפסקת בשולחן ערוך הלכה למעשה! באורח חיים הלכות תפילה (סימן צ' סעיף י"ד), וזה"ל: "ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם היו"ד הראשונים". והטור שם מסיים בה (על פי ש"ס ברכות מז:) "לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה עם י' ראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כולם" עכ"ל.
אם כן הרי סגולה פסוקה לפנינו, שמי שזוכה להיות מן העשרה הראשונים בבית הכנסת, שכרו מובטח כנגד כולם! בין המשתתפים היה אחד מאנשי הקהילה שהתלהב מאוד מאותה דרשה, והוא קם והכריז בפני כל קהל הבחורים המשתתפים, שאחר שזכינו לשמוע עתה גודל חשיבות ענין 'עשרה ראשונים', הרי הוא מבטיח בזאת, שעשרות הבחורים הראשונים שיתייצבו למחר לתפילת שחרית, יקבלו כל אחד מהם 'חמישים דולר'! עהמדו שם מן הצד, סמוך למקומי, אברך אחד עם בנו הילד, ולאחר שנשמעה אותה 'הכרזה' ברחבי בית המדרש, אמר האב לבנו הינוקא: חבל שאין אנחנו בחורים, שאני כבר אבא, ואילו אתה רק ילד… אילו היינו בחורים היינו יכולים ביחד להרוויח מאה דולר! – זה הרבה כסף!…
גם אם לא נקבל את הדולרים…
לאחר סיום האירוע קראתי לאותו אברך מן הצד, כדי שבנו הילד לא ישמע ולא ירגיש, והערתי בפניו על הדברים שהשמיע באוזני בנו הילד הרך. – הנה מה הבין הנער מתוך דבריך? שבשביל 'מאה דולר' כדאי ומשתלם להיות מעשרה ראשונים, ואילו בשביל הלכה פסוקה שבשולחן ערוך ששכר הבטחתה בצידה, לא צריך להיות מן העשרה ראשונים… – התוצאות מחינוך שכזה עלולות להביא לזלזול בדברי השולחן ערוך חלילה וחס, ועליך לתקן זאת! ואכן בהמשך הערב המתיק האב שיחה עם בנו על גודל כוחו של השולחן ערוך, שיש בו הלכות פסוקות, ועל האמונה השלמה שאנו מאמינים בכל תיבה ואות שבשולחן ערוך, ולפיכך ראוי הדבר שנקיים שנינו את פסקו בענין עשרה הראשונים, גם אם לא נקבל את הדולרים… למותר לציין, שלמחרת היו האב עם בנו הילד מן העשרה ראשונים שהקדימו לתפילה, שלא על מנת לקבל פרס!
כן יתן ה' שנזכה להתפלל לפניו כראוי וכנכון, ויתקבלו תפילותינו ברחמים וברצון, אמן.
[טיב הקהילה עקב תשע"ח]