השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
איזה גגות צריכים בדיקה? • מדוע רפת בקר ולול תרנגולים אינם צריכים בדיקה? • חומה המפרידה בין שני בתים ויש בה חור מי צריך לבדוק שם את החמץ? • ומדוע חצר אינה צריכה בדיקה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תל"ג סעיף ד' – סעיף ז' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, חורים שבכותלי הבית, וזיזים שבולטים מהכתלים, אם הם לא גבוהים מדי הרבה, ולא נמוכים מדי הרבה, כלומר, הם נוחים לשימוש, צריכים בדיקה, כי רגילים להשתמש בהם, וממילא יש חשש שמא הכניסו שם חמץ, אבל החורים שבכותלי הבית שגבוהים הרבה, ואין יד אדם מגיעה לשם, והחורים הנמוכים פחות מג' טפחים מקרקע הבית, מכיוון שלא נח להשתמש שם, לא חוששים שמא נכנס בהם חמץ, ואינם צריכים בדיקה.
מביא המ"ב, בבית שהתינוקות מצויים בו, בכל אופן צריכים בדיקה, שמא הניחו שם התינוקות מעט חמץ, ומביא המ"ב עוד, שאע"פ שיש חורים שאינם נוחים לשימוש, ומסתמא אין לחשוש שמא השתמשו בהם בחמץ, ואינם צריכים בדיקה, אבל אם ידוע לו שנשתמש בהם חמץ באותה שנה אפילו פעם אחת, צריכים בדיקה.
גג היציע, דהיינו, בית נמוך, והמגדל, דהיינו, ארון, שהגג שלהם משופע וממילא לא נח להשתמש ע"ג הגג, אינם צריכים בדיקה אפילו אם הם בתוך הבית, ומכלל לאו אתה שומע הן, שאותם מקומות שגגותיהם ישרים ונח להשתמש על גביהם, וכ"ש אם משתמשים בתוך הארון, צריכים לבדוק שם את החמץ.
רפת של בקר אינו צריך בדיקה, כיוון שאם היה שם חמץ, הבהמות יאכלו, וכן לול של תרנגולים אינו צריך בדיקה מטעם זה, ומוסיף המ"ב, שגם אם התרנגולים היו בתוך הבית, תוך הבית לא צריך בדיקה, כי גם אם היה שם חמץ, התרנגולים יאכלו אותו, אא"כ מדובר במקומות כאלו שהתרנגולים לא אוכלים שם את החמץ, כגון מתחת המיטות, ומ"מ צריך לחפש תחת המיטות, כי לפעמים נגרר שם חתיכה גדולה של חמץ ע"י התרנגולים.
במקום שאוכלים כל השנה ואין שם תרנגולים, לכ"ע צריך לבדוק תחת הספסלים והשולחנות, שמצוי שם חמץ, וי"א, שאפילו אם יש תרנגולים בבית, אם אכלו שם חמץ סמוך לפסח, הרי הוא כמו חמץ ודאי, וכאשר יש חמץ ודאי, אין ספק אכילת התרנגולים פוטר מידי חמץ ודאי, וצריך לבדוק שם.
אומר השו"ע, אמצע החצר אינה צריכה בדיקה, כי אם היה שם חמץ, העורבים או שאר עופות המצויים שם יאכלוהו, ואומר המ"ב, שלאו דווקא אמצע החצר, אלא גם צידי החצר אינם צריכים בדיקה, ומה שנקט השו"ע אמצע החצר, הוא בא לאפוקי רק חורים שבכותלי החצר, שעורבים לא מגיעים לשם, והם צריכים בדיקה.
אומר השו"ע, מה שלמדנו שמקומות שמצויים בהם בעלי חיים אינם צריכים בדיקה, זה רק באופן שספק אם יש שם חמץ, אבל אם ידוע בוודאי שיש שם חמץ, אין ספק אכילת בעלי חיים מוציא מידי ודאי חמץ, ומביא המ"ב בשם המג"א, שאם זמן רב לפני הפסח לא היה שם חמץ, נחשב הדבר שלא היה שם חמץ, ואין המקום צריך בדיקה, ואם הוא יודע בוודאות שהיה שם חמץ, אבל עד שלושים יום לפני פסח, ולפני כן אינו יודע אם היה שם חמץ, המקום נחשב כמסופק, ואם מצויים שם בעלי חיים, א"צ בדיקה, אבל המקור חיים מקל ואומר, שדווקא אם היה חמץ בשעת בדיקת חמץ לא סומכים על אכילת הבעלי חיים, והוא צריך לבדוק, אבל אם בשעת בדיקת חמץ הוא לא יודע שהיה שם חמץ, אלא היה שם חמץ לפני זמן הבדיקה, אם מצויים שם בעלי חיים, אנחנו תולים שהם אכלו את החמץ אם היה שם, כי החמץ אינו ודאי, ואכילת הבעלי חיים יש לתלות שמא הם אכלו.
אומר הרמ"א, כאן כתוב, שבמקום שהיה בו ודאי חמץ, לא סומכים על אכילת הבעלי חיים, ואילו לקמן בסימן תמ"ה ס"ג כתוב, שאפילו לכתחילה מותר להשליך את החמץ למקום שהעורבים יאכלו אותו, וא"כ סתירה, ומביא המ"ב בשם האחרונים, שהדבר תלוי להיכן הוא זורק את החמץ, אם הוא זורק אותו לרשות שלו או לרשות שהוא שותף שם, אסור, ולא סומכים על אכילת בעלי חיים כשיש ודאי חמץ, אבל אם השליך את החמץ ברחוב למקום שהוא הפקר, אפשר לסמוך גם על ספק אכילת בעלי חיים, לדון את החמץ כמו שהוא מבוער, ואפילו שלא אכלו אותו העורבים ונשאר שם, לא אכפת לנו, כיוון שהחמץ יצא מרשותו.
שני שכנים יהודים שכותל מפריד בין שני הבתים ויש שם חור, כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר מבטל בליבו ודיו, אבל חור שבין יהודי וגוי, א"צ בדיקה כלל, שמא יראה הגוי שהיהודי בודק עם נר, ויחשוב הגוי שהוא עושה לו כשפים, והיהודי יסתכן, ומביא המ"ב, שביום י"ד יבדוק לאור היום ויבטל, כי אז א"צ אור הנר, וממילא אין את החשש הנ"ל.