"אך השרידים אשר בעם החפצים לזכות לקרבתו יתברך, ולזכות בזכותם לכל שאר ההמון הנתלה בם, להם מגיע לקיים משנת חסידים אשר לא יוכלו לקיים האחרים, הם הם סדרי הפרישות האלה…" (מסילת ישרים פרק יג).
בשנים שלאחר נישואיו התגורר מרן הגר"נ קרליץ שליט"א ברח' הרב בלוי בבני ברק, בדירה של 4 חדרים, בה התחלקו ארבע משפחות – בכל חדר התגוררה משפחה: בחדר אחד גרו הרב והרבנית עם ילדיהם. בחדר השני גרה משפחת הגאון רבי חיים קניבסקי. בחדר השלישי משפחת הגאון רבי עמרם זקס, ובחדר הרביעי משפחת הגאון רבי ברל וינטרוב. היו שם 2 מטבחים ו-2 שירותים שהיו משותפים לכולם. כך חיו בהסתפקות במועט ובשמחה! ואף אחד לא הרגיש 'צר לי המקום'.
בדירה זו היתה מרפסת, ובערב בא הסטייפלר זצ"ל ללמוד עם בנו רבי חיים שהיה באותה עת בשנה ראשונה לנישואיו. בצד אחד של המרפסת ישב הסטייפלר עם בנו ובצידה השני ישב רבנו שליט"א ולמד עם הגאון רבי שלמה זלמן אולמן. באותן השעות היתה קביעות לימוד של הנשים, הרבנית ע"ה עם אשת רבי חיים קניבסקי ע"ה בלימוד ספרי הלכה מוסר ויראה.
אף בתוך החדר גרו בצפיפות. גם מיטות לא היו לכולם לישון עליהם בלילה. לחלק מהילדים סידרו 'מיטה' ע"י שהניחו שורה של כסאות שהוצמדו לקיר או לארון; אפילו מזרונים לא היו לכולם, ועל הכסאות הניחו שמיכה, וכך ישנו בלילות.
בהמשך אותה תקופה פתח רבינו שליט"א את בית דינו הגדול על פי עצתם ובקשתם של גדולי ישראל, מרן הסטייפלר ומרן הרב שך, ודיוני בית הדין התנהלו בתוך הבית. היו גם דיונים שהתחילו בשעות ערב מאוחרות כשהילדים כבר נמו את שנתם, ולעיתים התעוררו הילדים מהקולות הרמים של בעלי הדין. כך חיו, בהסתפקות במועט, וכלל כלל לא הרגישו צימצום או מחסור, כל משפחה שמחה במה שיש לה, אף שהיו משפחות ברוכות ילדים.
והעיד על כך בנו של רבינו, הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ שליט"א רבו של בית המדרש הליגמן (שאף הוא היה בין הישנים על הכסאות), שאף במצב זה הם לא הרגישו הרגשה לא טובה, או הרגשת מסכנות, אלא ההרגשה היתה שזו התקופה המאושרת שלנו!
(נשיח בחוקיך)