לרגל יומא דהילולא של מרן הגרי״ש אלישיב זיע"א כ"ח תמוז.
"אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, ט"ז)
חס על זמנו של רבנו
מרן הסטייפלר זיע"א, בידעו את גדלות רבינו ואת שמירתו המדוקדקת על סדריו, היה מתאים עצמו לסדר יומו של רבינו: היה זה בליל נישואי אחת מבנות רבינו, מרן הסטייפלער הטריח עצמו ירושלימה כדי להשתתף בשמחת מחותנו. למחרת הייתה אמורה להתקיים שמחת הברית לאחד מבני חתנו מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. בתום שהותו בשמחת החתונה ניגש מרן הסטייפלער למחותנו רבינו ושאלו, מתי נוח לו לקבוע את זמן הברית. מרן הסטייפלער מצידו רצה בשעה מסוימת, אולם רבינו חישב ומצא שהדבר יפריע לו מעט מסדריו, לפי סדר יומו המדוקדק, וביקש לקיים את הברית בשעה אחרת. מרן הסטייפלער ביטל דעתו והסכים לקבוע את זמן הברית לפי סדר יומו של רבינו.
מעמד הנסיעה מירושלים לבני ברק היה נורא! כל הדרך ישב מרן הסטייפלער ואמר לנוסעים עמו פעם אחר פעם: "מחד גיסא, זריזים מקדימים, מאידך גיסא, כבוד התורה".
כזו תשובה…
בן רבינו, הגאון רבי משה אלישיב, סיפר על מאורע שהיה עד לו: היה זה בימי בחרותי, כשלמדתי בבני ברק. יום אחד תקפו אותי כאבי ראש, חומי עלה והזדקקתי למנוחה ולטיפול רפואי. הכתובת הראשונה בעבורי כבית, היתה ביתה של אחותי הגדולה, הרבנית הצדקנית ע"ה, אשת מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.
באחד הימים שנחתי בביתה, נכנס לפתע מרן הסטייפלר אל הבית, אחוז התפעלות בלתי רגילה וקורא בקול: "א זא תשובה! א זא תשובה!" ("כזו תשובה! כזו תשובה!"). הוא ניגש בהתרגשות אל אחותי- כלתו ע"ה וסיפר לה: "שאלה סבוכה למדי הגיעה אלי, אך ככל שהעמקתי בה לא מצאתי מוצא. החלטתי לשטוח את השאלה בפני אביך, עתה הגיע אלי מכתב קצר ובו תשובה ברורה ותמציתית המבהירה את הקושיה באופן נהיר וחד, עד שקשה לי לכבוש את התפעלותי מישרות השכל של אביך ומהדרך שהבהיר עניין כה מסובך ומפותל".
מרן הגרא"מ שך זיע"א עולה לירושלים
מאז החל מרן הגרא"מ שך זיע"א לשתף את רבינו בענייני הנהגת הציבור, נקשרו נפשותיהם זו בזו. הקשר בין מרן זיע"א לרבנו הפך קרוב כל כך, עד שלעיתים נסובה השיחה גם לשאלות אישיות, אותן שטח בפני רבינו. באחת הפגישות ביניהם שטח מרן הגרא"מ שך את שאלתו: מכיון שזקן הוא ותשו כוחותיו, אינו יכול עוד להמשיך ולומר שיעורים בישיבת פוניבז'. נתעוררה בלבו שאלה האם מותר לו להמשיך ולקחת את משכורתו הקבועה מהישיבה. ענה לו רבינו: "תנוח דעתכם, עצם הדבר ששמכם נקרא על הישיבה ואתם עומדים בראשה ומפארים את שמה בכל העולם, מצדיק את המשך קבלת המשכורת"…
יכול היה להשאר עמו עד אור הבוקר לשמוע דבריו המתוקים
כתב הרמב"ם בסוף פיהמ"ש ברכות: "כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו!"
מי שזכה לשמוע את שיחותיו של מרן הגרא"מ שך זיע"א, אינו יכול לשכוח את המתיקות המופלאה שהייתה נסוכה בדברו תדיר על "אמונה פשוטה"! שעות שלמות היה מרן הגרא"מ שך מתענג על מתיקותה של אמונה פשוטה! ציורי ה"אמונה פשוטה" חקוקים בלבות שומעיו לעד… רבינו אהב בכל לבו לשמוע את תיאוריו ואת ציוריו המתוקים של מרן הגרא"מ שך זיע"א, בדברו על "אמונה פשוטה"! מחותנו של רבינו, הגאון הצדיק רבי חיים ברים זצוק"ל, תיאר באורכה את אשר התרחש עם רבנו:
היה זה ביום נישואי אחד מנכדיו, שהתקיימה בבני ברק. רבינו נסע עם בני המשפחה לבני ברק, ולאחר שהגיע, התברר שהקדימו להגיע כשלושת רבעי שעה לפני החופה. רצה רבינו לנצל עד תום את שהותו הנדירה בבני ברק והחליט לעלות לבקר את מרן הגרא"מ שך זיע"א. לאחר שקיבל את רבנו בחביבות גלויה, החל מרן הגרא"מ שך זיע"א לדבר על הנושא החביב עליו ביותר: "אמונה פשוטה"! רבינו התענג על דיבוריו של מרן הגרא"מ שך זיע"א וממש התמוגג מרוב מתיקות! בקושי יכול היה לנתק עצמו כדי ללכת אל החופה…
בעיצומה של החתונה אמר לרבינו מחותנו, הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל, שאם לא היה צריך להגיע אל החופה היה מסוגל להישאר במחיצתו של מרן הגרא"מ שך זיע"א ולשמוע את דיבוריו המתוקים על ענייני "אמונה פשוטה" עד אור הבוקר! אכן ידוע רבינו כמי שחס על זמנו בדרגה נוראה. אבל דיבורי ה"אמונה פשוטה" שנבעו מליבו הטהור של מרן הגרא"מ שך זיע"א, שבו את לבו עד שהיה מסוגל לישב בצלו ללא הגבלת זמן. אכן, "יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו!"
עיקר הסדר להיות שקוע דוקא בסוגיה שלו
יסוד היסודות של ה"סדר" בחייו של רבינו, לא היה רק העמידה העקבית והתקיפה על לימוד ב"שעות הסדר" עד כדי מסירות נפש, אלא עיקר הסדר היה במחשבה, בראש! לשיטת רבינו, הראש כולו צריך להיות שקוע אך ורק בסוגיה הנלמדת עתה. הסוגיה שבה אוחזים על פי סדר המסכת היא עיקר החיים, עליה חושבים כל היום, בה מעיינים בכל רגע ובתוכה שקועים בכל הרמ"ח והשס"ה.
עיקר הצלחת הלימוד, לדעת רבינו, תלויה בעיקר גדול זה.
המשימה הקשה ביותר עבור רבינו, הייתה היציאה מן הסוגיה שאוחז בה לעבר סוגיה אחרת ועניין אחר. רבינו התבטא פעמים רבות, כי האנשים הבאים לשאול אותו שאלות במילי דעלמא, או שאלות שהתשובה עליהן היא ברורה ואינה מחייבת מחשבה, אינם מפריעים לו כל כך, מעבר לגזילת הזמן הכרוכה בזה, שהיא אבידה שאין להשיב, כיוון שכל העניינים הללו אינם מעסיקים את מוחו כלל ועיקר והוא יכול להישאר שקוע בסוגייתו. אך מי שבא לדבר עמו בקושיות ובתירוצים בסוגיות אחרות מפריע לו הדבר מאוד, כיון שהקושיות והתירוצים הללו מעניינים אותו מאוד, והם ממשיכים להעסיק את מוחו ומקשים עליו להיות שקוע בסוגייתו.
עקב כך, נהג רבינו להימנע מלהכנס לסוגיות אחרות ככל העולה בידו. מעשה באחד מנכדיו, שביקש לקבוע זמן קבוע ללמוד עמו. בתחילה נענה רבינו במאור פנים, אך במשך הזמן החלה הקביעות להפוך לנדירה יותר ויותר. אם בתחילה למד עמו פעם בחודש, הפך הדבר בהמשך הזמן לקביעות של פעם בחצי שנה…
כאב הנכד את הדבר, ובהזדמנות שאל את רבינו על כך. אמר לו רבינו: "כל אלו שמגיעים לשאול אותי שאלות בהלכה בדברים הברורים לי, אינם מפריעים את סדרי לימודי, ולאחר שעות קבלת הקהל אני חוזר לשקוע בסוגייתי בלי שום קושי, אבל אתה, הלא מתוכנן אתה היטב, ומגיע עם קושיות חזקות ועניינים סבוכים, וגם לאחר שאתה מסיים את הלימוד עמי, אני ממשיך להתעמק ולחשוב על הקושיות החזקות שדנת בפני, וזה מפריע ל'סדר'. אם היית בא עם שאלות בהלכה ועם ענייני עצות וכדומה, הייתי מוכן להמשיך עמך את הקביעות".
סדר שלישי ורביעי
במהלך תקופות מסוימות היה מקדיש רבניו עשר דקות, יקרות מפז, לענייני כלל ישראל, מ- 12:50 עד השעה 13:00. קבלת קהל קצרצרה התקיימה באותו זמן. מיד לאחר מנחה וארוחת צהרים, עד לשעה 18:45, [ובימות הקיץ עד 19:00] היה רבינו סגור בחדרו ולמד את ה"סדר שלישי" שלו.
בשעה 18:45 התקיימה קבלת הקהל בביתו, עד השעה 19:20 [ובימות הקיץ מ-19:00 עד 19:30], שעת השיעור המפורסם ב"תפארת בחורים", שאליו נהרו תלמידי חכמים רבים מכל קצוות ארצנו הקדושה. לאחר השיעור, כשרבנו היה מותש לחלוטין, מן המאמץ העילאי הכרוך בסדרים התובעניים, היה לומד "סדר רביעי" שנמשך עד השעה 23:00. באותה שעה קרא ק"ש והולך לישון את שנתו הקצרה.
"אני באמצע הסדר. את שאלתך הפנה נא לרבנים אחרים…"
את הסדרים הקפדניים הללו שמר רבינו מכל משמר, בכל מצב שלא יהיה. מעשה ביהודי נכבד ובעל בעמיו, שנולד לו בן במזל טוב. יום לפני הברית נתעוררה אצלו שאלה דחופה. יצא אותו יהודי לבית רבינו, דחוף ובהול, כדי לקבל פסק הלכה. כשהגיע אל הבית, הסבירה לו הרבנית ע"ה שרבינו יושב ולומד את סדרו הקבוע בבית המדרש "אוהל שרה". היא הוסיפה, שאין כל דרך בעולם להפריעו מסדרי לימודו הקבועים.
סבר אותו יהודי שהמקרה שלו שונה משאר השאלות שבעולם, שהרי שאלה דחופה היא עד מאד הזקוקה לתשובה מידית. מה עשה? עלה במדרגות בית המדרש, ניגש אל החלון והחל לנקוש עליו. סבור היה, שרבינו יקום ממקומו ויפנה אליו. ברם, רבינו היה שקוע בתלמודו וכלל לא שמע את הנקישות שעל החלון. כיון שכך, החל אותו יהודי להגביר את נקישותיו בכמות ובאיכות, עד שהרעיש את בית המדרש כולו. לפתע "נתעורר" רבינו מעיונו בתורה, מן בסתם נסתיימה הסוגיה או שנתיישבה הקושיה לרגע קל, ואז חדרו ההרעשות מבעד למסך הסוגיה.
העיף רבנו מבט לעבר הנוקש וראה שנחוש הוא להרעיש בנקישותיו, קם ממקומו לרגע, ניגש אל החלון, פתח אותו והסתכל בפני הנוקש. החל הנוקש הבהול להתנצל ולומר שיש לו שאלה דחופה בעניין ברית מילה, ספק שצריך הכרעה מידית. אמר לו רבנו: "עכשיו אני באמצע הלימוד ואיני יכול לענות על שאלתך. יש רבנים נוספים בירושלים, תוכל לגשת אליהם ולשאול אותם". סגר את החלון וחזר לתלמודו.
מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: "הלימוד שלו זה משהו אחר לגמרי"
עניין ציבורי נחוץ עמד על הפרק והצריך את הכרעתם של רבינו וחתנו מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. באותו שבוע הזדמן מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א לברית מילה באולם "בנות ירושלים", סמוך ונראה לבית רבינו. ניגש אחד העסקנים אל מרן הגר"ח שליט"א ואמר לו: "הנה מצויים אנו ליד ביתו של רבינו, אולי יכנס לשאול בעניין העומד על הפרק?." "הוא באמצע הסדר? באמצע הלימוד?", ביקש מרן הגר"ח שליט"א לברר.
ביררו ומצאו שעדיין לא החל רבנו את ה"סדר". הגיע מרן הגר"ח אל בית רבינו, שאל ודן לפניו, וקיבל את הכרעתו.
אותו עסקן המשיך עם מרן הגר"ח שליט"א בנסיעה לכיוון בני ברק. באמצע הדרך הרהיב עוז ושאל: "מה היינו עושים אם רבינו היה באמצע הסד?" אמר לו מרן הגר"ח שליט"א בפשטות, מתפלא על עצם השאלה: "ודאי שלא היינו מפריעים לו, באמצע ה'סדר' אסור להפריע במאומה. הלימוד שלו הוא לימוד אחר לגמרי, זה לא סוג הלימוד שאנחנו מכירים, אני פוחד להפריע לו באמצע הסדר שלו"…
(מתוך 'גדולה שמושה' )
1/119