המצה מתחננת אליו שיאכלנה
מקובל כי פעם פירש לאמור רבינו החתם סופר בדברי קדשו: הנה מודעת כל זאת כי המצה קרויה 'לחם עוני' (דברים ט"ז, ג'), 'לחם שעונים עליו דברים הרבה' (פסחים לו ע"א).
כתב רבינו בפירושו, שהמצה עצמה מדברת דברים הרבה, מבקשת ומתחננת שיאכלוה [דרשות החתם סופר ח"ב, עדר ע"ב.].
ותמה הגאון רבי יהושע בוקסבוים זצ"ל, רבה של גלאנטא: מהיכן שאב רבינו פרוש זה, שלא נמצא לא בש"ס ולא במדרשים ואף לא בכתבי האר"י זצ"ל? והשיב: אין זאת אלא שבעצמו שמע כיצד פונה אליו המצה, ומתחננת לפניו שיאכלנה!…
(ספרא דמלכא" אוצר אמרות מהחת"ס מאת מהרש"צ גנץ שליט"א, בהוצאת עוז והדר)
בהזדמנות אחרת, סיפר הגה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע, כי רבינו החת"ס דרש פעם בפרעשבורג בשבת הגדול, ובתוך הדרשה אמר ש'מצה' מרמז על היצר הטוב, ו'חמץ' מרמז על היצר הרע (ברכות יז א). ואין חילוק ביניהם רק במשהו, היינו הנקודה שבין האות ח' לאות ה'.
היה שם איש בליעל אחד, שהיה רגיל להתלוצץ על דרשות רבינו, והיה נקרא בפי כל בשם 'חוקר' כי היה חכם בעיניו, ורגיל היה לחקור חקירות. לאחר דרשה זו התלוצץ ביתר שאת על ענין זה, עד שהגיעו הדברים לרבינו. על כך נענה רבינו אומר: הנה מהו החילוק בין 'חוקר' ל'הוקר', ג"כ רק במשהו שבין האות ח' לאות ה'. בעת שאמר דבר זה היה איש הנ"ל בחדר העלייה שלו, ונפל מכל המדרגות, ונעשה לו אז "הויקע'ר" [חטוטרת בגבו], ל"ע.
חד גדיא
מנהגו של רבינו החתם סופר, היה לספר בליל פסח סיפור שקיבלו מרבו המובהק, הכהן הגדול רבי נתן אדלר זי"ע, על הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל. באחד מן הימים, בתקופה בה היו חילוקי הדעות בינו לבין הגאון רבי יעקב עמדין, נסע הגאון רבי יונתן מביתו לעיר אחרת, והיה אחר ימי הפסח. על אם הדרך סר ללון בבית מלון אורחים, ופגע שם באנשים פחותי ערך אשר דיברו עליו סרה, והם לא הכירוהו ויחשבו אותו לעובר אורח פשוט, ויפנה אליהם בשאלה על הפיוט "חד גדיא": הלא החתול טרף את הגדי דזבין אבא בתרי זוזי, וא"כ טוב עשה הכלב שנשכו על עוול בכפו, ולא טוב עשה המקל שהכהו, ויפה עשתה האש ששרפתו, ולא צדקו המים שכבו את האש, וטוב עשה השור ששתה למיא, ולא טוב עשה השוחט ששחטוהו, וצדק מלאך המוות שהמית להשוחט, ולבסוף בא הקב"ה ושחטו למלאך המוות.
והלא לפי החשבון, צדקו דרכי המלאך המוות! ויבינו מקושיתו כי מתחפש הוא מהם, ואדם גדול הוא. ע"כ הפצירו בו שיגלה להם התירוץ. ויען ויאמר להם: אכן הגדי והחתול יש להם ריב ביניהם, מ"מ יסדרו הדברים בינם לבין עצמם, אבל מהכלב מי ביקש מידו משפט? ע"כ לא נכון עשה הכלב, וטוב עשה המקל שהכהו, ולא טוב עשתה האש ששרפתו, והמים צדקו שכבו לאש, ולא צדק השור ששתה למיא, וטוב עשה השוחט ששחטו, ולא צדק מלאך המוות בשחיטתו להשוחט, וע"כ לעת"ל ישחוט הקב"ה למלאך המוות הוא היצה"ר, והוסיף לאמור: "ומזה תבינו, שאם שני גדולי תורה יש להם ריב בינם לבין עצמם, אתם אנשים פשוטים, מה לכם להתעבר על ריב לא לכם?". ויפייסוהו ושתקו ולא דיברו עוד, והגאון רבי יונתן נסע לדרכו לשלום.
("ספרא דמלכא" הספר החדש אמרות ועובדות החת"ס)