דנו הפוסקים כשאדם שותה קפה או תה חם ולוגם לגימות מועטות ואינו שותה את הכוס בשיעור שתיית רביעית האם יברך ברכה אחרונה, או שמא כיון שלא שתה ברציפות אינו מברך בורא נפשות רבות, מצד שני אולי כיון שזה הדרך בשתיית משקה חם לשתות מעט מעט יוכלו לברך עליו בורא נפשות.
עוד יש לדון כשאוכלים ארטיק לאט לאט במשך כמה דקות ועבר שיעור אכילת פרס האם לא יברכו ברכה אחרונה או שכיון שזהו הדרך לאכול ארטיק מברכים ברכה אחרונה, וכן כששותה משקה מוגז קר שאין דרך לשתות בבת אחת האם יברך ברכה אחרונה.
הנה גדולי הפוסקים דברו מזה ועיקר יסודתם בסוגייתנו בכריתות (דף יג.), והדברים נפלאים איך מסוגיות של דיני מלקות ודיני טומאה וטהרה לומדים יסודות בהלכות ברכות הנוגעות דבר יום ביומו.
הנה מבואר בסוגיא שהאוכל ושהה באכילתו אם שהה ביותר משיעור אכילת פרס פטור מעונש, וכן מי ששותה רביעית משקין טמאין נטמא, ואם שהה בשתייתו יותר מכדי אכילת פרס הרי הוא טהור.
חילוק בין אכילה לשתייה
הרמב"ם בהלכות שביתת עשור (פ"ב ה"ד) כתב שבאכילה שיעור שהייה כדי אכילת פרס, אבל בשתייה השיעור כדי שתיית רביעית וכל ששהה יותר משתיית רביעית אף שלא שהה כדי אכילת פרס פטור, והראב"ד בהלכות תרומות (פ"י ה"ג) כתב שבסוגייתנו בכריתות מבואר שגם לענין שתייה משערים באכילת פרס, וכן הקשה הר"ן ביומא, והמגיד משנה ומהר"י קורקוס כתבו לחלק בין איסורים לטומאה שרק בטומאה משערים בכדי אכילת פרס, אך הר"ן הקשה גם מהמשנה בכריתות לגבי שותה יין ונכנס למקדש שאם שהה כדי אכילת פרס פטור, ובשו"ע סי' תרי"ב הביא דעות הרמב"ם והראב"ד, והגר"א כתב להכריע שהשיעור כדי אכילת פרס מכח סוגייתנו.
קפה חם או משקה מוגז קר
דנו הפוסקים האם בשותה קפה חם שאין שותים אותו ברציפות אם לברך ברכה אחרונה, והנדון הוא שמא אף ששוהה בודאי יותר משתיית רביעית ופעמים גם יותר מכדי אכילת פרס, אך כיון שזהו דרך שתייתן אולי לא נחשבת שהייה זו להפסק, וכבר דן בזה המל"מ (סופ"ג מברכות) והוכיח מסוגייתנו שמבואר בגמרא שתינוק שיונק מאמו שנטמאה במת הוא טהור שגם אם ינק שיעור רביעית יתכן ששהה יותר מכדי אכילת פרס, הרי שגם תינוק שזה דרכו לינוק מעט מעט שיעור בכדי אכילת פרס, עוד הוכיחו התוספת יוה"כ (יומא פ:) והפר"ח בספרו שו"ת מים חיים (סי' ב') מגמ' בפסחים (מד.) שבאכילת כותח הבבלי אין צירוף כיון שאין דרך לאוכלו מהר ושוהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס, והכריעו כהמל"מ, והשיגו על הכנסת הגדולה שכתב בסי' ר"ד לברך ברכה אחרונה על הקפה.
הכרעת הפוסקים
המשנ"ב (סי' ר"י) לאחר שהביא דעות הראשונים אם בשתייה צריך ברציפות כדי שתיית רביעית או כדי אכילת פרס, כתב שדנו הפוסקים בשתיית תה וקפה שדרך לשתות מעט מעט אם יברך ברכה אחרונה כששתה בתוך כדי אכילת פרס וביותר משיעור רביעית, ובמחצית השקל וחיי אדם מצדדים שלא לברך וכ"כ בדרך החיים וכן הוא מנהג העולם, ואנשי מעשה נוהגין שבסוף שתייתן מניחים שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכל לשתות רביעית בלי הפסק ולברך ברכה אחרונה.
והשולחן ערוך הרב בסדר ברכות הנהנין (פ"ח ס"ו) כתב שיש לברך ברכה אחרונה על תה וקפה אם לא שהה בשתייתם יותר מכדי אכילת פרס, לסמוך על השיטות ששיעור שתייה ג"כ כדי אכילת פרס, מבואר מדבריו שגם הוא סובר שאם שהה יותר מכדי אכילת פרס שאין לברך ברכה אחרונה ולא סמך על הסברא שדרכו בכך.
ובספרי זמננו הביאו הנהגת כמה גדולים לברך ברכה אחרונה על קפה ותה, אך זהו רק כששתה בתוך כדי אכילת פרס, אבל ביותר מכדי אכילת פרס כבר הכריעו השו"ע הרב והמשנ"ב שלא לברך.
אין למדים מפי מעשה
וראיתי בספר אחד שכתב הנהגות רבו זצוק"ל וכתב שהיה נוהג לברך אחר שתיית תה חם, והוא עצמו נכנס לרבו וראהו שותה כוס תה חם מעט מעט ובסוף ברך בורא נפשות. ולאחר שהדפיס את הנהגות רבו אמרה לו בתו של הרב זצוק"ל שלפני שנכנס אכל רבו כזית מפרי ולכן ברך בורא נפשות, וע"ז אמרו שאין למדים מפי מעשה.
שלא עשני גוי וחלוני
ברוך ונפתלי משכימים בכל יום לתפלת שחרית כשהם מברכים ברכות השחר בחברותא וכל אחד עונה אמן על ברכות חברו, והנה ברוך מברך שלא עשני גוי וחילוני, שאל אותו נפתלי למה אתה משנה את הנוסח של הברכה, השיבו ברוך ואמר לו שהוא מרגיש דחייה וסלידה מחילונים בפרט לאור האנטישמיות שגואה במדינת הציונים, והאריך עוד לבאר שחשוב להרגיש כי החילוני אינו אחינו וחובה להבדל מן הרשעים שונאי הדת כמו שנאמר הלא משנאיך ה' אשנא וע"ז אני נותן תודה להשי"ת שלא עשני חילוני, אמר לו נפתלי נראה לי שיש בזה שאלה הלכתית להוסיף ולשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות, אמר לו ברוך הרי אני לא מפסיק בברכה רק מוסיף בסוף הברכה מילה נוספת, ובכן החליטו שיש לשאול את הרב.
תשובה: יש בזה נדון משום שאין חותמים בשתים כמבואר בברכות מט. ויתכן שזה נחשב כאחד כמו מקדש השבת וישראל והזמנים, עוד יש לדון שזה הפסק לעניית אמן, והאריכו הפוסקים בענין אמירת "ועל הכלכלה" בסיום ברכת על המחיה.
אך בעיקר השאלה לא נראה לברך כן, שאין לדמות חילוני שזה דבר התלוי בבחירה לגוי שתלוי בתולדה, לכן תקנו לברך שלא עשני גוי, אכן כבר מצאנו במנחות מג: דעת רבי מאיר שיש לברך "שלא עשני בור" ומבואר בגמרא שאין לברך כן ופירש"י בפי' אחד כיון שהוא חייב במצוות ע"ש.
אמירת מזל טוב לאמא ששמה כן
שאלה: מי ששמה "מזל טוב" או "מזל" האם מותר לילדיה לומר לה מזל טוב בעת שמחה או שאסור לומר את שמה בפניה, וכן מי ששמו אבא איך יקראוהו בניו.
תשובה: הבן איש חי בספרו שו"ת תורה לשמה (סי' רס"ד) דן במי ששם אמו מזל טוב אם מותר לילדיה לברכה בעת שמחה, וכותב שמותר כיון שאין כוונתם לקרותה בשמה רק לברכה מותר והוכיח מתוס' חולין (לח.) שדנו איך קרא רב הונא לרבו רב אבא בשמו וכתבו שלפירש"י שאבא זה לשון חשיבות מותר, [וי"א ששם אמו של הרב בן איש חי היה מזל טוב], ומאידך החיד"א בספרו שם הגדולים דן אם מותר לקרוא לאביו אבא כשזה שמו והכריע לאסור ודחה הראיה מתוס' ע"ש, ובני יקירי הבחור המופלג שמעון ני"ו ביאר כוונת תוס' דלרש"י "אבא" הוא לשון חשיבות, היינו שלא היה זה שמו הפרטי של רב, רק היו רגילים לקרותו כן בלשון חשיבות, ולפי"ז אין להוכיח מהם להתיר, ושפתים ישק ודברי פי חכם חן, אך בדברי תו"י ביומא (דף פז.) משמע כהבן איש חי ויתכן לדחוק בכוונתם כפי התוס' בחולין ע"ש.
אם שם אביו אבא
מי ששם אביו אבא יכול לקרוא לו "אבי" (במלרע) . הר' יעקב ירדן, בן דוב ירדן שחבר את המילון ירדן-אבן שושן אמר שמבחינה דקדוקית נכון שכל ילד יקרא לאביו "אבי"