השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
נאמנות אדם על קמיע שכתב
מה החשש לצאת בשבת עם כל מיני 'סגולות' לרפואה? ובאיזה אופן מותר לאדם לשים תחבושת על מכה שברגלו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"א סעיפים כ"ו – כ"ט במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
למדנו בסעיף הקודם, שמותר לחולה לצאת בשבת עם 'קמיע' שמוחזק שהוא מרפא כאשר הוא תלוי בצווארו, וכדי שהקמיע יהיה מוחזק כמרפא, זה יתכן בשני אפשרויות, או ש'איתחזק' גברא או ש'איתחזק קמיע', דהיינו, או שהאדם שכתב אותו הוחזק ע"י שהוא כתב שלשה פעמים את אותו לחש בשלשה איגרות שונות וזה ריפא שלשה אנשים שונים מאותה מחלה, אז 'איתחזק גברא', וגם כשיכתוב את אותה קמיע עם אותו לחש לאותה מחלה בפעם רביעית או חמישית, מותר לצאת בזה בשבת, וכן אם 'איתחזק קמיע', כגון שקמיע זו הוחזקה כמרפאה שלשה אנשים, ממילא לאדם הרביעי מותר לצאת עם הקמיע כאשר הוא לבוש בה בשבת.
אדם נאמן לומר על עצמו שהוא מומחה וכן נאמן לומר על הקמיע שהוא כתב שהיא מוחזקת ולא חוששים שישקר ויכשיל אנשים באיסור הוצאה בשבת.
בזמן חז"ל היו כל מיני דברים שמרפאים וזה מוגדר כקמיע מוחזקת שמותר לצאת בהם בשבת, וכגון בביצת החרגול דהיינו 'חגב', וכן בשן של שועל, ובמסמר הצלוב, בין בחול ובין בשבת, כיוון שזה מוחזק כמרפא והוי כמו קמיע המוחזקת שמותר לצאת בה בשבת כאשר היא תלויה עליו בצווארו.
כל מיני 'סגולות', וכן כל מיני דברים שאנשים עושים, אם ניכר וידוע בהם שהם מועילים לרפואה, אין בהם חשש של 'דרכי האמורי', ואם לא ניכר הדבר, יש בהם חשש של 'דרכי האמורי', ואסור לעשות אותם גם בחול, ולחש שלוחשים לצורך רפואה אע"פ שאנחנו לא יודעים אם זה מוחזק לרפואה, מותר ללחוש ואין בזה משום 'דרכי האמורי', והטעם, כיוון שאנשים יודעים שיש לחשים שמועילים לרפואה, וממילא זה מוגדר כניכר קצת שזה לצורך רפואה, אא"כ אנחנו יודעים באותו לחש שהוא לא מרפא, כגון שבדקנו את אותו לחש ונמצא שאינו מרפא, שאז אסור להשתמש בו בימות החול משום 'דרכי האמורי'.
יש מי שחשש בכל קמיע שאינו מומחה משום 'דרכי האמורי', וגם בחול אסור להשתמש בו, ומק' המשנה ברורה, א"כ למה כתוב שקמיע שאינו מומחה אסור לצאת בו בשבת, הרי גם ביום חול אסור לצאת בה משום 'דרכי האמורי'?
אדם שיש לו מכה ברגלו, והוא קושר עליה איזה דבר כגון 'מטבע', שזה מועיל לשני דברים, גם שלא תינזק המכה מדבר נוסף, וכן זה מרפא, א"כ באופן כזה שזה מועיל לו לשני דברים, מותר לצאת בו בשבת, ומדייק המשנה ברורה שמשמע מזה, שאם זה מועיל לו רק כדי שלא ינגף, אסור, אא"כ זה גם לרפואה, והאליה רבה הביא בשם כמה פוסקים, שאפילו שזה לא מרפא אלא מגן מצער, מותר לצאת בו, וכמו שאדם לובש בגד כדי להגן מצער של צינה או גשמים והדבר מותר, כך גם בזה מותר, ואם זה מרפא, אומר המשנה ברורה שצריך לומר שוודאי שהוא שם את זה ביום חול, כי בשבת אסור לרפאות.
אדם שלוקח טלית, ובמקום להתכסות בה דרך לבוש, הוא כורך אותו ע"ג צווארו כמו צעיף, אסור לו לצאת כך בשבת, ואם יצא כך בשבת חייב חטאת, כי זה 'דרך משא', ואומר המשנה ברורה, כ"ש כשלקח טלית מקופלת והניחה ע"ג הכתף, ויצא כך בשבת, חייב, כיוון שזה 'דרך משא', ואם הטלית מכסה את גופו, הוי 'דרך מלבוש' ומותר.