שמי לוי זייבלד. יחד עם שלושה מילדי, אחד מהם תינוק, יצאנו לטיול של בין הזמנים בעיר רחובות במקום שצופה אל הים. היה חם במיוחד, ורצינו מאוד לקנות ארטיק. ניגשנו אל הקיוסק הסמוך ושאלתי את המוכר: האם אתה פתוח בשבת?
"כן", ענה המוכר, לצערי הרב.
הילדים ראו את הארטיק במקפיא, כל כך קרוב אליהם, אבל אני יצאתי איתם מהחנות. נכון שאנחנו רוצים ארטיק, אמרתי להם, אבל אי אפשר לקנות במקום שפתוח בשבת. אנחנו זוכים עכשיו לכבד את השבת, מתגברים ולא קונים, הקב"ה שמח איתנו עכשיו.
כעבור קצת יותר משעה נכנסנו לצרכנייה בקרית קרעטשניף וקנינו כמה דברים. כשעמדנו בקופה, עמד לפנינו אדם שקנה ארבעה ארטיקים 'גלי גל'. ואני שומע את המוכר אומר לקונה: "חבל לך לקנות רק ארבעה ארטיקים ולשלם שנים עשר שקלים, יש עכשיו מבצע של שבעה בעשרה שקלים".
הקונה לא התרשם. "אני ממהר", הוא אמר. הצעתי לו לקנות ממנו את שלושת הארטיקים שעליו להוסיף, וכך יוכל לשלם פחות.
"אל תשלם", הוא אמר לי, "קח לך בחינם. אני בכל מקרה מרוויח מזה". הוא ביקש שהקופאי יעביר לו שבעה ארטיקים, ושלח אותי לקחת לשלושת ילדי שלושה ארטיקים חינם.
מעולם לא קרה לי דבר כזה, שהקונה שלפני בתור יחליט לתת לי מתנה…
אמרתי לילדיי: אתם רואים? אנחנו התאפקנו ולא קנינו ארטיקים בקיוסק בגלל כבוד השבת, והנה, עכשיו אנחנו מקבלים בחינם שלושה ארטיקים, ישר מהשמים…
(גיליון השגחה פרטית)