"ויקחו לי תרומה" (שמות כ"ה, ב')
שח הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל סיפר לי, שכאשר חותנו הגאון רבי אליעזר גורדון זצ"ל ייסד את ישיבת טעלז, נסע לקייב ועלה לביתו של גביר אדיר. התקבל בכבוד, ונשאל בנימוס לרצונו.
השיב ר"א גורדון: רצוני שכבודו יתרום חמש מאות רובלים. יש לציין כי חמש מאות רובלים היו סכום בלתי נתפס. כשנשרפה חצי ראדין ערך החפץ חיים מגבית ונתרמו כמאתיים רובלים לשקם חצי עיירה…
השיב הגביר: "כבודו ודאי מתלוצץ"…
"להתלוצץ יכולתי בבית" – ענה ראש הישיבה. "אני רציני לחלוטין".
אמר הגביר: "אדרבה, מכיון שכבודו הוא הגאון בלימוד תורה, והגאונות מתבטאת ביכולת להבין ולהסביר שני צדדים במחלוקת, ומכיון שיש כאן שני צדדים: כבודו רציני בתביעתו ממני כזה סכום, ואני רציני בדעתי שזו בקשה מופקעת ובלתי הגיונית, יואיל נא להסביר לי את שני הצדדים כהווייתם".
נענה הגאון והחל להסביר: "הקב"ה הורה על מעשר בהמה. כיצד מפרישים? כונסים את הצאן לדיר ובו פתח צר, מעבירים אותו בפתח וסופרים: אחד, שנים, שלושה, ארבעה… תשעה, ומסמנים על העשירי רישום בצבע אדום.
"ואני שואל – הרי לעשירים מופלגים היה צאן רב, כמסופר בגמרא על רבי אלעזר בן עזריה שהיה מפריש מעשר שנים עשר אלף עגלים בשנה, כלומר, מעביר תחת השבט מאה ועשרים אלף! תתאר לעצמך כמה זמן וטורח זה מצריך! והשאלה: הרי ידעו מראש כמה יש, ומדוע לא בחרו שנים עשר אלף וחסל!". הגביר, שידע כמה יקרה שעה של עשיר, נדהם מהשאלה הקשה.
"אענה לך" – המשיך הגאון – "האמת היא, שאם היו באים לעשיר ואומרים לו: תן שנים עשר אלף עגלים לכהנים, היה לבו דוי. כל כך הרבה?!
"מה עשו? הורו לו לעמוד ליד הפתח הצר ולספור אחד אחד: זה שלי, וגם זה, וגם זה… העשירי לכהן, וזה שוב שלי, וגם זה… העשירי לכהן, וכך הלאה. וכך יבין העשיר שכל כך הרבה נתן לו הבורא, וכל כך מעט הוא מבקש בשביל הכהן.
"מבין כבודו?" – סיים רבי אליעזר – "זה שורש המחלוקת בינינו. אני ביקשתי חמש מאות רובלים להחזקת התורה וכבודו נרתע. אם כן, בוא יחדיו ונסקור: בית חרושת פלוני, שלו. הדירות במתחם פלוני, שלו. מניות מפעל פלוני, שלו"…
"די, די" – קטעו העשיר. "שוכנעתי! אל יוסיף לספור"…