יום ראשון ט"ז בניסן תשע"ח
באיזו צורה צריך להחזיק את שרשרת הרֶסֶן בשבת?
בהמה שלצורך שמירתה נדרשת קשירת רֶסֶן לצווארה, מותר להובילהּ בשבת ברשות הרבים באמצעות הרסן, ובלבד שקצה השרשרת של הרסן לא יבלוט טפח (8-9.6 ס"מ, לשיטות השונות) או יותר מחוץ לידו של המוביל, כיון שאם יבלוט שני טפחים ויותר מידו, יֵראה הדבר כאילו הוא מטלטל שרשרת בעלמא בידו ברשות הרבים.
וכן יש להקפיד שחלק השרשרת הנמשך מגוף הבהמה עד ידו של המוביל לא יהיה ארוך באופן שיכְבַּד ויתעגל כלפי מטה ויתקרב לטפח הסמוך לארץ, כיון שגם באופן זה נראה כאילו הוא מטלטל שרשרת, ולא שמוביל באמצעותה את הבהמה.
[שו"ע שה, טו-טז, ומשנ"ב נ-נא]
האם מותר לצאת לרשות הרבים עם כלב נחייה שלצווארו מחוברת שרשרת?
בהמה צייתנית שאין צורך בקשירת חבל לצווארה בכדי לשומרהּ – אסור לאפשר לה לצאת בשבת לרשות הרבים כאשר חבל כרוך סביב צווארה, משום שזו פעולה של מלאכת 'הוצאה', והבעלים עוברים בכך על מצוַת 'שביתת בהמתו'.
ויש שהורה כי מסיבה זו אסור לעיוור לצאת לרשות הרבים עם כלב נחייה אשר לצווארו כרוכה טבעת ושרשרת מחוברת אליה, והעיוור אוחז בצדה האחר של השרשרת וכך מנחה אותו הכלב בדרכו; משום שהשרשרת אינה נחוצה לשמירת הכלב, אלא להנחיית העיוור, ונמצא שביחס לכלב זוהי פעולה של הוצאה.
[שו"ע שה, יז, ומשנ"ב נח; ביאורים ומוספים דרשו, 19]
המשמעות ההלכתית של יַחַס הרשויות לכלבים משוטטים
בעבר היה נהוג בחלק ממדינות אירופה, שכלב המשוטט ברחוב ללא סימן המורה כי הוא שייך לאדם מסוים, מומת על ידי הרשויות.
וכתבו הפוסקים שליהודי המתגורר במקום בו קיים נוהג זה, אסור לאפשר לכלבו לצאת בשבת לרשות הרבים כאשר על גופו סימן השייכוּת, משום שהסימן אינו נחשב כמלבוש או כתכשיט, והרי זו פעולה של 'הוצאה', האסורה משום מצוַת 'שביתת בהמתו'.
ויש שחולק על כך, וסובר שבמידה ויש ביציאה לרשות הרבים תועלת לכלב, ניתן לאפשר לו לצאת עם סימן השייכות, כיון שהדבר נחוץ לשמירתו – שלא יהרגוהו.
[ביאורים ומוספים דרשו, 17]