אני לא יודע אם אתם מכירים את זה, אבל לי זה קורה מדי פעם. באמצע התפילה, פתאום מתעוררת אצלי שאלה, אני לא מבין את המילים שאני אומר, ואז אני מהרהר בהן לפעמים גם מעיין בספרים, אחרי התפילה כמובן, עד שאני מוצא הסבר שמניח את דעתי.
זה קצת מוזר, כי אני הרי אומר את המילים הללו כל יום מאז שהייתי בן שש או שבע, אז מה קרה פתאום היום, ארבעים או חמישים שנה אחרי, שפתאום שמתי לב שמשהו במילים הללו לא ברור לי מספיק?
אבל האמת שהא גופא, זאת בדיוק הסיבה. בגלל שהתרגלתי מגיל צעיר לומר מילים שבאותה העת לא הייתי מסוגל להבין, המשכתי גם בבגרותי להמשיך ולומר אותן, בלי להבין את המשמעות שלהן, או בלי להבין את הקשר שלהן למקום הזה.
לכן חשוב לעיין באופן יזום, לקחת כל פעם כמה קטעים מתוך התפילה, ולחשוב עליהם, לעבור מילה אחר מילה, ולראות אם אנחנו מבינים את המשמעות, את ההקשר, האם זאת בקשה או שבח? זאת תחינה או הודאה? זאת הצהרת נאמנות והכרה במציאותו של הבורא, או וידוי דברים וניקוי הלב ממה שאירע בעבר…
אגב, מי שמרגיל את עצמו לעיין ולחשוב על מילות התפילה, זוכה להרגיש את הטעם שיש בתפילה. כל הגישה שלו לתפילה נראית אחרת לגמרי.
אז מאחר ואנחנו ממילא מתפללים בכל יום מימי חיינו שלוש תפילות, ומאחר וממילא לתפילה יש את הקצב של הציבור ואנחנו לא יכולים לזרז אותה, לא חבל שנעמוד כל ימי חיינו בשעמום ובחוסר מעש ונחכה שהתפילה תסתיים כבר, חלילה וחס? שבעים שנה תצטרך להתפלל שלוש פעמים ביום, לא חבל להשתעמם כל כך הרבה?
עדיף לנו להתחיל כבר עכשיו, לעיין במילים, להכיר אותן, להבין את ההקשר שיש בין פסוק אחד למשנהו, ולהפוך את התפילות שנתפלל בכל ימי חיינו לחוויה נעימה ומתוקה, עם הרגשה של קרבת אלוקים.
*
ועתה לעוד משהו בעניין התפילה..
יש משהו מאוד מעניין שאנחנו אומרים כל יום בתפילה. בסוף ברכות השחר, מגיעה התפילה "ויהי רצון מלפניך… שתרגילינו בתורתך… והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע…".
לכאורה מדובר בכפילות לשון. אם אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שירחיק אותנו מאדם רע, התפילה הזאת כוללת גם הרחקה מחברים רעים. לא כך? אנחנו רוצים שלא להיות בכלל בקרבתם של אנשים רעים, בין אם הם חברים שלנו ובין אם לאו.
וכמו לא די בכך, בקטע הבא של התפילה, שמקורו בגמרא בשם רבינו הקדוש, אנו מתפללים: יהי רצון מלפניך… שתצילני היום ובכל יום… מאדם רע, מיצר רע, ומחבר רע…". שוב חוזר אותו הדבר עלם עצמו. אנחנו מבקשים להינצל מאדם רע, ולהינצל מחבר רע. אם נינצל מאדם רע, זה אמור לכלול ממילא גם להינצל מחבר רע. לא כך?
אלא מה, נראה שאפשר לומר שיש כאן שיעור מאוד חשוב עבורנו לחיים.
יש אנשים שהם אנשים רעים בעצם מציאותם. הם לא מפרגנים, תמיד יש להם ביקורת, הם אוהבים להתלונן, רואים שחורות, משרים מסביבם אווירה לא נעימה. אנשים רעים! אנחנו לא רוצים להיות בקרבתם ואנחנו מתפללים לקב"ה שירחיקו אותנו מהם ויציל אותם מידם.
אבל יש אנשים טובים, הם יכולים להיות יראי שמים, בעלי מידות טובות, בעלי עין טובה ומשרים סביבם הרגשה מאוד טובה.
אבל בתור חברים הם פחות טובים.
למה? יש מגוון רחב של סיבות.
יש אנשים שהם בעלי לשון הרע לדוגמה, מי שיהיה חבר שלהם אחת דתו להיכשל בהרבה מאוד איסורים, ולכן הם עונים לגדר של 'חבר רע', למרות שאת כל שאר המצוות הם מקיימים בהידור ובדקדוק ושיראת השמים שלהם יוצאת מן הכלל.
לפעמים זה אפילו לא פגם בחבר עצמו. הוא אדם ממש מושלם, כל כולו יראת שמים טהורה ומידות טובות. אבל עבור חלק מהאנשים, הידידות עמו עלולה להיות מזיקה, אולי הם עלולים להרגיש שהם בתחרות הרסנית מולו, אולי הם עלולים להיכנס למצב של שברון לב מזה שהם החוליה החלשה יותר בחברות ושהחבר המושלם עובר אותם בכל קנה מידה.
לכל אדם יש את מבנה האישיות שלו, סגנון החשיבה שלו, לא כל אדם חיובי ואיכותי, מתאים לכל אדם חיובי ואיכות כחבר, לפעמים הוא יכול להיות איש מושלם, אבל חבר רע עבור אדם מסוים, ולכן אנחנו צריכים להתפלל על שני העניינים הללו: הרחקה מאדם רע, והרחקה מאדם טוב שהוא חבר רע…