כתובות י
מדוע אמרו ש'אסור' לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה ולא 'חייב' אדם?
מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה
מובא בגמרא (כתובות י:) שמהפסוק 'אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת' (כב טז)
סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה. ונפסק בהלכה (שו"ע אהע"ז סי' סו ס"ג) "אסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה".
והקשה כ"ק מרן אדמו"ר ממישקולץ שליט"א לכאורה צריך להבין, מדוע נאמר הלשון "אסור" לאדם לשהות בלא כתובה, הרי כל הסיבה שצריך האדם לכתוב כתובה לאשתו, הוא משום שלא תהא קלה בעיניו לגרשהכמובא בחז"ל (יבמות פט.). ואם כן היה מתאים יותר לכתוב "חייב" האדם לכתוב כתובה, מהו הלשון "אסור".
וביאר האדמו"ר שליט"א באופן מתוק ונפלא, על פי מאמר חז"ל (סוטה יז.) רבי עקיבא אומר "איש ואשה שזכו שכינה ביניהם. אם לא זכו אש אוכלתן".
ומפרש רש"י (שם) (ד"ה שכינה ביניהן) שהקב"ה חילק את שמו – שם הוי"ה, ושיכנו אצל האיש והאשה. את האות י' שיכן אצל האיש, ואת האות ה' הוא שיכן אצל האשה. ואז אם זכו, השכינה נשאר ביניהם. ואם חס ושלום לא זכו, 'אש אוכלתן'- הקב"ה מסיר את שמו מביניהם ונשאר ר"ל 'אש'. עכת"ד רש"י.
ולכאורה צריך להבין, הרי השם הוי"ה לא נשלם באיש ובאשה, כי הרי חסר האותיות ו' – ה'. אלא צריך לומר שהוא נשלם בשם "כתובה". כי לכאורה למה אנו קוראים לה שטר "כתובה" ולא שטר "כתב" הרי זה כתב התחייבות. אלא בכדי להוסיף את האותיות ו' – ה' של השם הוי"ה, לכן אנו קוראים לה כתובה. ומכך נוצר השם כתובה.
ועל פי זה ביאר אדמו"ר שליט"א מדוע נאמר הלשון "אסור" לשהות עם אשתו בלי כתובה", כי שטר הכתובה הוא אינו שטר התחייבות גרידא, אלא יש לו משמעות יותר עמוקה, כי שם הוי"ה מונח בו. ואם אין לאיש והאשה את הכתובה, אז הרי חסר להם את האותיות ו' – ה' מן השם הוי"ה, וזה יכול לגרום להם ח"ו לדברים לא רצויים, מכיוון שחסר בשלמות של שם ה'. על כן יש "איסור" ממש להשהות אשה בלא כתובה.
(גליון פנינים)