הרב צבי וינברג
"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'" (במדבר ו, ב)
הרמב"ם (הקדמה לפירוש המשניות) כתב שרבינו הקדוש, סידר אחר מסכת נדרים את מס' נזיר, מפני שהנזירות גם כן מכלל נדרים, וכשהאשה נודרת בנזיר, יוכל הבעל להפר, וכשהשלים לדבר על הנשואין ומה שיתחייב בשבילן מהפרת הנדרים, התחיל בענין הגירושין, שאחרי נישואין באין הגירושין, וסידר גיטין אחר נזירות, ואחר גיטין סוטה, שענינה מענין הגירושין, שהסוטה כשתזנה יש לכוף האיש והאשה על הגירושין[1].
ובס' פרי צדיק (לרבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל פרשת נשא אות יג) הקשה, מדוע בתורה שבכתב נאמרה פרשת נזיר אחרי פרשת סוטה, ובתורה שבע"פ סידרו את מסכת נזיר קודם מס' סוטה.
והביא את הגמרא (סוטה ב.) "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין".
וביאר שם שהתורה שבכתב היא רמיזות, והיא הבת קול שיוצאת בכל יום שגורמת לאדם הרהורי תשובה על מעשיו, ולכן כתוב קודם את פרשת סוטה, שאחר שראה את ענין הסוטה בקלקולה, הדבר רומז לו שבעתיד יתרחק ויזיר עצמו מן היין.
אולם התורה שבעל פה חיברוה ה"חכמים" ואחז"ל "איזהו חכם הרואה את הנולד", היינו מצד חכמתו רואה מקודם שמזדמן לפניו מה שיוכל להיולד מזה ומזיר עצמו מן היין, וכן בכל ענינים, ולכן הקדימו נזיר לסוטה, משום שהיא מתייחסת לקודם המעשה.
[1] ועי' ספר הפליאה ד"ה סדר נשים בענין הסדר
(קב ונקי)