"אם לא נסתכלנו ולא עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו" (מסילת ישרים, הקדמה)
שח הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: אחד מענקי המוסר של נובהרדוק היה רבי דוד בודניק זצ"ל. מי אני ומה אני שאתאר את עוצמת הנהגותיו, אבל משהו, מעט מזעיר, אספר מיראת השמים שלו.
באחד הימים הלך לטייל ביער, שקוע בלימודו ובתורתו. לא שם לבו לכלב הענקי המתקרב אליו בשאגת זעם. עוד רגע, והנה התנפל עליו הכלב האכזרי והרעב. שיניו החדות, המאיימות, פעורות לעברו. טרם סיפק בידו של ר' דוד לעשות דבר, והשיניים הנוראות, השוקקות לטרף ננעצו בבשרו עד זוב דם. הכלב הפליא בו את נגיסותיו, ור' דוד התעלף.
כשהתעורר, שאלוהו חבריו: "דוד, דוד, וכי ככה לימדו אותך בנובהרדוק? להתעלף בגלל כלב?"
ענה להם ר' דוד בסערת נפש: "וכי חושבים אתם שבגלל הכלב התעלפתי? לא היה שם בכלל כלב, היה שם מוצא-פי-ה' שהתגלגל בצורת כלב. ה' גזר על הכלב: לך ונשוך את דוד בן חיה. והכלב, נאמן למוצא פי ה', מיהר לרדוף אחרי ולנעוץ בי את מלתעותיו.
"אלא מאי? כשהתבוננתי בעיני הכלב ששקקו לטרף, כשראיתי את עיניו מלאות דם התשוקה, כשראיתי את כל מהותה הטורפת של החיה בבואה לעשות את רצון ה', זעק לבי בקרבי: דוד, דוד, ראה נא את החיה הזאת בשליחותה! ראה כיצד היא מבצעת את רצון ה'! ראה את עיניה, את השתוקקותה, את הלהט הבוער בה! האם אי פעם קראת כך קריאת שמע? למדת פעם באותה עוצמה בה מתנפלת עליך החיה? והרי אינה מצווה על יראת שמים ואהבת ה'. ראה נא את יראתה! את השלימות בה היא מבצעת את רצון בוראה! מרוב צער ומרירות על שפלותי בשליחותי לעומת הכלב בשליחותו, התעלפתי…"
"וזאת", מסיים רבי יעקב את סיפורו המרטיט, "היתה יראת השמים של נובהרדוק…".
(מתוך ספר 'רבי יעקב אומר')