יום חמישי י"ג בניסן תשע"ח
לחמוֹר קר גם בתמוז – האם יש לכך משמעות הלכתית?
החמוֹר, בניגוד ליֶתֶר בעלי החיים, הוא בעל מזג קר, ואף בתקופת הקיץ הלוהטת – הוא חש בְּקוֹר עד כדי שהוא זקוק לחימום. מסיבה זו, נהגו לכסותו בכיסוי המכונֶה 'מרדעת', על מנת לחממו; ואף בשבת, למרות הטרחה שבדבר, מותר לכסותו במרדעת, כדי למנוע ממנו צער.
אולם, אסור לקשור את המרדעת לגופו בשבת, כיון שבשעת הקשירה נשענים עליו, והרי זה בכלל שימוש בבעלי חיים, האסור בשבת מדרבנן. וכן אסור לאפשר לו לצאת לרשות הרבים עם המרדעת, אלא אם כן היתה קשורה אליו מערב שבת.
ואוכף רגיל, אסור להניחו על גבי החמוֹר, כיון שהדבר כרוך בטרחה, ומאידך, אינו מחמם את גוף החמור אלא במקום שבו הוא מונח, ואין תועלתו מרובה; (ויש מתירים).
[שו"ע שה, ז-ח, משנ"ב כח, כט ו־לה, וביה"ל ד"ה ואוכף]
כיסוי בעלי חיים בשבת והסרתו
כאמוּר, מותר לכסות חמוֹר בשבת ב'מרדעת', כיון שהדבר מועיל לחימומו. אולם, בעלי חיים אחרים – אסרו חכמים לכסותם במרדעת, כיון שהדבר כרוך בטרחה, ומאידך, אין בו תועלת, שהרי אינם זקוקים לחימום. וממילא אין תועלת בדבר. ויש אומרים שגם בקרב בעלי חיים אחרים מצויה התועלת במרדעת, ולכן מותר לכסותם בה, (בימים שבהם ניתן להניח שהם חשים בְּקוֹר).
וכאשר ניכר שהכיסוי מועיל לבעל החיים, אם למניעת נזקי קוֹר, ואם למניעת צער מזבובים וכדומה – מותר לכל הדעות לכסותו במרדעת.
ואסור להסיר מרדעת ואוכף מבעלי חיים בשבת; ויש אומרים שמכל בעלי חיים מותר להסירם, כאשר הדבר מועיל לקירור גופם בימי החוֹם, וכיוצא בזה; ורק מהחמוֹר אסור להסירם, כיון שגופו מתקרר אף כשהם מונחים עליו.
[שו"ע שה, ח, משנ"ב לב, לג ו־לה, וביה"ל ד"ה ולהסיר]
האם יש מצוַת 'שביתת בהמתו' באיסורים דרבנן?
כפי שלמדנו, אדם מצוּוה מדאורייתא שכל בעלי החיים שבבעלותו ישבתו בשבת מהמלאכות האסורות לאדם. ואמרו חכמינו ז"ל, שבאיסורי שבת דרבנן אין מצוַת שביתת בהמתו.
אבל עשיית מלאכה באמצעות שני בעלי חיים, אסורה, שכן למרות ששני בני אדם שעשו מלאכה במשותף פטורים מחטאת, יש בכך איסור דאורייתא.
וכן אסור להוציא משָׂא על גבי בהמה לרשות הרבים דרבנן, המכונָה 'כַּרְמְלִית', כיון שחכמים אסרו רשות הרבים זו כעין רשות הרבים דאורייתא.
ומלאכה שאינה צריכה לגופה, דהיינו שאינה נעשית לצורך המטרה הקבועה של אותה מלאכה – שעל פי עיקר ההלכה נחשבת כאיסור דרבנן – יש שכתב שמותר לעשותה באמצעות בעלי חיים.
[משנ"ב שה, מג, וביה"ל ד"ה ופוקק; ביאורים ומוספים דרשו, 16]