שעת ערב חורפית בטבריה, בדירה קטנה בת חדר וחצי עולים על יצועם ששת ילדי משפחת הלפרין ללינת לילה, המזרונים הונחו על הרצפה אחד צמוד לשני, ור' משה אבי המשפחה הצטנף לו במטבחון הקטן וראשו ורובו שקוע בלימוד סוגיא בגמרא, גשמי הברכה היורדים בחוץ היו אמורים לשטוף את העיר הצפונית ולגלוש ישירות אל הכינרת, אך נראה שהדברים לא כך פועלים. אריה אחד הילדים שאל לפתע "האם המים עלולים לחדור עכשיו ולהציף את הבית"? "למה שיחדרו"?
והוא השיב "אצל משפחת ברקוביץ כל הבית התמלא מים והדירה שלנו נמוכה משל ברקוביץ."
אימם של הילדים שהאזינה לפחדי הילדים, ניסתה להרגיע את חששותיהם ואמרה "ילדים, הדירה של ברקוביץ נמוכה משלנו, גם הגשם נחלש, והרחוב ריק משלוליות, אין חשש להצפה."… היא שרה עימם מספר שירים, קראה איתם קריאת שמע, ובשירת "אני מאמין" נרדמו להם ששת הקטנים הצפופים.
אמנם לדירה של הלפרין לא נכנס מים, אך דירות שהיו לא הרחק מהם באותו רחוב הוצפו במים, ואילצו את תושביהם להתפנות מיד מהדירה מחשש לסכנת טביעה.
אנשים "מבינים" אמרו שכל הרחוב הזה לקוי בתכנית הבניה שלו, מה שגורם למי הגשמים להצטבר בשלוליות גדולות, ומשם פולשים הם לחצרות הבתים, ואט אט נכנסים אל הבתים עצמם, במקום להתנקז אל הכינרת, הנשקפת לה במלוא הדרה מול מפלס הבתים שבאותו רחוב.
כך חיו להם עשרות משפחות טברייניות לפני כמאה שנה, כשהרחוב הוא נהר והנהר הוא רחוב… ר' משה אבי המשפחה לא טמן ידו בצלחת, לאחר אותו חורף כשדירתו היתה ממש לפני הצפה, הוא נפגש עם מוסטפה בעל הכפיה השחורה, קבלן שיפוצים מוכר בטבריה, וביחד ניסו למצוא דרך כיצד ניתן יהיה להציל את הבית משיטפון, כעבור מספר פגישות, הועלתה תוכניתאדירה, לבנות שני חדרים גדולים על השטח שמאחורי הבית, תוך יצירת ניקוזים נכונים שהמים לא יצטברו אלא יעברו ישירות דרך תעלות הישר אל הכינרת.
היטב ידע ר' משה כי פרוייקט שכזה עולה לא מעט כסף, אך מחוסר ברירה החליט לקחת על עצמו חובות ולהציל את הבית משיטפון, ובאותה הזדמנות להביא לרווחה לצפיפות הנוראה בה הוא גר היום.
עם פגישתו הראשונה עם מהנדס, יצא הפרויקט לדרכו. הלוואות נלקחו, והתוכניות החלו לקרום עור וגידים. כעבור מספר שבועות הם הוגשו לעיריה במספר עותקים כפי שנדרש בחוק, ועם בקשה מצורפת לזרז את ההליכים, כדי שקבלן הערבי יספיק לגמור את העבודה לפני עונת הגשמים.
הוא התחייב כי אם יגיעו האישורים עד תאריך מסוים, עם תחילת החורף הוא יסיים את עבודתו.
שבוע רדף שבוע, והתוכנית משום מה נתקעה, ר' משה כבר מכיר את הדרך ללישכה בעיריה, וכל פעם נידחה בלך ושוב, נשלח מפקיד אחד לשני, מבקשים עוד מסמך ועוד תעודה, והוא חווה סחבת וטירטורים ללא סיבה הגיונית.
כאשר נפגש ר' משה עם ידידו ר' שלמה, שטח לפניו את צרת ליבו וכיצד חש כי מתעללים בו.
"ומה הם אומרים בעיריה, למה הם לא מאשרים את התוכנית?" שאל ר' שלמה. ור' משה השיב, שגם הוא אינו מבין, הם לא אומרים דבר, רק פשוט דוחים אותו בלך ושוב.. .
ר' שלמה משתתף בצערו של חברו. והנה לפתע מנמיך ר' משה את קולו ושח בצער לחברו
"שמע, בהתחלה חשבתי שזה סתם סחבת, אבל היום כבר ברור לי שיש מישהו "ששם לי רגל" ומנסה בכל כוחו להכשיל את הבניה, והמישהו הזה הוא לא פחות ולא יותר מר' זאב כץ, או כפי שמכנים אותו "ועלוול." מיהו אותו וועלוול?
"ובכן, וועלוול הוא דמות חשובה מאד, אהודה מאד, שמו הטוב הולך לפניו, שליחיו מפוזרים בכל המקומות הנכונים בעיריה, והוא זוכה להערכה רבה בזכות דאגתו ועזרתו לכלל ולפרט ".
"אבל"… וכאן האדימו פניו והכעס עלה לראשו, "כל המעשים האלו לא מצדיקים את התנהגותו. מה דר שתי בסך הכל? להרחיב מעט את הבית הקטנטן בו אני דר, כשאין מקום לכלום, רק ערימות הכביסה והבישולים במטבח יכולים להוציא אדם מדעתו, ואני מתמודד עם כל הקשיים לבד, יום יום ושעה שעה. "
"למה מונעים ממני וממשפחתי להקל מעט מסבלי? מהיכן נובעת צרות העין הזאת? מדוע הוא מתערב ושולח את אנשי הקשר שלו לפעול נגדי "!?
ר' שלמה היה המום, היה קשה לו להאמין שאדם כמו וועלוול הנחשב ליהודי משכמו ומעלה, בעל מידות נעלות שכך יתנהג?… אבל העובדות שבפי ר' משה דיברו בעד עצמם, והוא אכן השתכנע כי אלו הם העובדות.
זה קרה אחרי תפילת שחרית באחד מימות החול, וועלוול התמהמה מעט, מגלגל בנחת את תפיליו, ומקפל את הטלית, ובחוץ כבר ארב לו ר' משה שהיה אכול מרירות ודרוך לקרב, הפעם הוא יוצא למלחמה גלויה. כאן בחצר בית הכנסת קבל עם ועדה, הוא לא יסתפק בהתלחשויות מאחורי הגב, הפעם הוא יעמוד מולו ויטיח בו מילים כדורבנות, ומאחר והוא עדיין ממשיך לשלוח את אנשיו לטרפד את תוכניתו ומנצל את מעמדו הרם, הפעם יבין "שיש גבול לכל תעלול…"
והנה אך יצוא יצא וועלוול, מבית הכנסת, הוא היה המום לנוכח הגידופין שהושמעו נגדו, אנשים שחזו במה שקורה ניסו להרגיעו, אך הוא זעק על שמתנכלים לו ללא שום סיבה, ניסו לרמוז לו כי באדם גדול עסקינן, ומסתמא ישנה סיבה מאחורי התנהגותו, ולא נראה שיתנכל לאדם ככה סתם… אך ר' משה לא הרפה, הוא היה נתון בתוך כעס ומרירות שהיה פשוט קשה לעצור אותו.
ובכל זאת, הקולות והברקים שככו מהר מאד, שכן קשה ובלתי אפשרי לריב כשהצד השני שותק, מחריש, מקבל את החיצים בראש מורכן ואינו משיב מנה אחת אפים. חלפו חודשים, כשהתוכניות עדיין בבדיקה… הקבלן ירד בו מהתחייבותו, הוא לקח פרויקט בניה אחר, והצפיפותהמשיכה לחגוג בדירה הקטנה של ר' משה, והוא החליט לרדת מהתוכנית ולחשוב על אפיקים אחרים.
לפני בוא החגים שוחח ר' משה עם ידידו ר' שלמה על שלא הגיעה חלוקה לאברכים, ואין לו ממה לעבור את החגים שכידוע ההוצאות מרובות… "גם אני באותה סירה" סח ר' שלמה, "השבוע פניתי לוועלוול ובמקום נתן לי סכום גדול בהלוואה עד ל… כשירחיב.
"וועלוול" אמר ר' משה, "נראה לך שהוא יסכים כלל לדבר איתי אחרי הסיפור של הבניה? מסתמא יטרוק את הדלת או ישלח את אנשיו להזעיק משטרה"…. "ואולי שווה לנסות?" שאל ר 'שלמה, "ובפרט במצב שאין כל אפשרות אחרת להשיג הלוואה והעוללים מבקשים לחם"….
כשחזר ר' משה אותו ערב מביתו של וועלוול, וכסף הלוואה בידו, ואף הגדילו לו מיוזמתו את הסכום עקב משפחתו הרחבה, וכל זאת בנפש חפצה ובעין טובה, או אז נכנס בקרבו נקיפות מצפון, כאן ראה בגדלות נפש עצומה, פתאום היה ברור לו שלא יתכן שסתם ללא סיבה הוא ניסה למנוע את ההרחבה של הבית, פתאום אחזה בו בושה עמוקה על כל הצעקות שצעק נגדו וההטחות שהטיח נגדו… כמה היה מוכן לקחת את כל מילותיו וצעקותיו חזרה…
חלפו החגים, והחורף הגיע. ושוב סערו הרוחות והגשמים, הציפו דירות וגרמו נזקים קשים, תוכנית הבניה של מוסטפה ירדה מזמן מהפרק, אבל רק עכשיו, אחרי שמים רבים זרמו במורדותיה של טבריה אל הכינרת, התברר לו לר' משה, מה התרחש מאחורי הקלעים של לישכת העיריה. רק עכשיו נודע לו מה הסיבה שוועלוול התנגד כל כך לתוכנית הבניה שלו.
באותם ימים כשר' משה הסתובב עם תוכניותיו לקבל אישור, נודע לוועלוול כי העומדים בראש העיריה קיבלו החלטה שאין שום דרך אחרת לפתור את בעיית ההצפות הפוקדות אותו בכל חורף, אלא להרוס את הבתים בזה הרחוב, ולבנות אותם מחדש באופן שלא יהיו הצפות ובעיות ניקוז, תוכנית סודית זו היה אסור להדליף בשום צורה שהיא אף לא ברמז קל. ידע וועלוול כי כסף רב עומד ר' משה להשקיע בפרוייקט, כשבסופו של דבר הכל ירד לטמיון עם הריסת הבתים שברחוב.
ידע וועלוול כי התוכנית של העיריה סודית, ועל כן דאג לטרפד אותה בכל צורה שהיא, ורק לא
לאשר את התוכניות, ואף על פי שהיה כרוך בזה התבזות עצמית, רינונים מאחורי הגב. מעל הכל חס הוא על יהודי שיכנס להוצאת בניה שכזו שהיא חסרת כל תוחלת, וכל כספו ירד לטימיון.
(הרב יצחק ברבר שליט"א בגליון כולנו יודעי שמך ואתחנן תשפ"א הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף ([email protected]