הרב צבי וינברג
"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות ל"ה, ג')
במגיד מישרים (פרשת ויקהל) מובא, שבליל שבת פרשת ויקהל (כ"ב אדר א' שנת ש"ו), אמר המגיד למרן ה"בית יוסף", שמה שכתוב בפסוק "ביום השבת", בא לומר, שדוקא ביום השבת עצמו אסור להדליק, אבל מבעוד יום מותר להדליק וימשיך לדלוק בשבת, ובא הכתוב להוציא מדעת הקראים שאין להם נר שדולק ביום השבת, ועליהם כתוב (שמואל א ב, ט) "ורשעים בחושך ידמו", ואוי להם, שבכל מקום שפקרו המינים תשובתם בצדם.
במעשה רב (אות קיב) מובא, שהגר"א היה מדליק בביתו בערב שבת נרות רבים. ובהגהות בנין שלמה שם (לרבי שלמה כהן זצ"ל מווילנא), כתב: שמעתי ממו"ר הגאון רבי יעקב באריט ז"ל, שכל ענין הדלקת הנר בערב שבת והולך ודולק בשבת ניתקן גם כדי להוציא מליבן של צדוקים שאומרים שאסור שיהא בשבת נר דלוק בבית.
ועפי"ז י"ל דמצוה להרבות בנרות כדי לפרסם הדבר יותר, וכמו דמצינו גבי קצירת העומר דכל העיירות הסמוכות מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול.
בבראשית רבה (יא, ב) "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו", וכו', ר' אלעזר אומר ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום.
(קב ונקי)