"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מ"ט, י"ח)
סח אחד ממקורבי רבינו: מעשה ביהודי פשוט, רחוק מחיי תורה, אך בעל חסד עצום ולב זהב. יהודי בעל אמונה שורשית, שמוכן למסור עצמו למען הזולת. יום אחד אמר לי: "אני רוצה ברכה מחכם בן ציון אבא שאול". אמרתי לו: "תבוא בשעה פלונית, ותחכה. בהגיע תורך, תכנס".
כשהגיע, המה הפרוזדור אנשים ממתינים, ביניהם אברכים מופלגים וגדולי תורה. כל אחד ומשאלתו, וכולם לפניו. המתין היהודי בסבלנות. לפתע נפתחה הדלת, רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ליווה אדם החוצה, ראה את אותו יהודי, וסימן לו בידו להיכנס עמו, לפליאת כולם.
כאשר נכנסו לחדרו, אמר לו רבינו בזו הלשון: "אני בשבילך. תאמר מה אתה מבקש, ותקבל!" כך סיפר האיש.
פתח היהודי ואמר: "יש לי דירה בשכונת גילה, בקומה רביעית בלי מעלית. עכשיו בונים בפסגת זאב, הייתי רוצה למכור את הדירה בגילה ולקנות בפסגת זאב".
שאל רבינו: "מסרת את הדירה למתווך?"
ענה: "לא, אבל פרסמתי בעיתון. אף אחד לא מעוניין לקנות בקומה רביעית בלי מעלית. יש היצע גדול של דירות בקומה נמוכה".
הוסיף רבינו וחקר: "כבר חתמת חוזה בפסגת זאב?"
אמר: "לא, רק התעניינתי, ושמתי כבר עין על דירה נאה".
אמר רבינו: "עד מחר, הכל יסודר. אתה יכול לחתום על החוזה!"
נישק היהודי את ידו של רבינו ויצא אל הקהל הרב הממתין בחוץ. שם פניו למתווך. ואמר: "יש לי דירה בגילה בקומה רביעית, תמכור לי אותה"…
ענה המתווך: "זוהי הדירה החמישים שרשומה אצלי בגילה, בקומה רביעית, תתפלל שתוך שנתיים תימכר"…
אמר לו: "מה אכפת לך, תציע גם אותה".
משם, פנה לקבלן שבנה בפסגת זאב ואמר לו: "התעניינתי על דירה פלונית, באתי לחתום".
ישבו וסיכמו ביניהם את כל הפרטים, והקונה הבטיח שיביא עד הערב את דמי הקדימה. חזר לביתו שבגילה, והמתווך הגיע עם אדם שהתעניין. לפני שעה נכנס למשרד התיווך, שמע וביקש לראות. סייר בדירה והיא מצאה חן בעיניו, הגיעו לעמק השווה, כתבו חוזה ונתן דמי קדימה.
"מימיי", אמר המתווך הנרגש, "לא ארע כדבר הזה. למכור דירה בתוך שעתיים מהצעתה??" עם דמי הקדימה חזר המוכר לקבלן, והחוזה נחתם עוד לפני השקיעה!
כמופת ופלא – אמר המספר יש עשרות ומאות כמוהו. אבל מהיכן ידע רבינו בסקירה אחת שלפניו יהודי שכולו חסד, כולו לב, והקדים תורו, והבטיח ישועה?
אין כאן אלא תשובה אחת: "והריחו ביראת השם!"
"הנחת תפילין היום?"
סח הרה"ג ר' יצחק כהן שליט"א, רב שכונת "שמואל הנביא": ראינו בו בחינת "והריחו ביראת השם" שנאמר על מלך המשיח, ומובא בספרים שיש בחינת משיח בכל דור. ומסופר בזוהר הקדוש (ח"ג קפו, ב) על הינוקא, שהריח בבגד החכמים שלא קראו קריאת שמע, מהיותם טרודים במצות פדיון שבויים. כי לכל מצוה ריח רוחני משלה, כך הרגיש רבינו בקיום מצוות או חסרונן.
כשחלה רבינו ושותק בפלג גופו, חידש את שיעוריו בישיבה בכח רצונו העז. סידרו, שאברך בעל רכב יביאו בכל בוקר ויחזירו לביתו. פעם השתתף האברך בשמחה משפחתית שהסתיימה לפנות בוקר. עייף ומותש שכב לישון, וקם בשמונה וחצי.
נחרד האברך: ברבע לתשע עליו לקחת את רבינו! מיהר, בירך ברכת התורה, קרא קריאת שמע, ונסע לבית רבינו. כשיחזור, יתפלל שחרית. עלה וצלצל בפעמון. רבינו פתח, ושאל: "הנחת תפילין?" לא המתין למענה. אמר: "תכנס, תניח תפילין, ואחר כך ניסע!"
"כבר התפללת?"
מדהים. בשנים הראשונות מיעט רבינו לשבת בשיעור, הסתובב בריתחא דאורייתא כשהוא חותר לעומקה של סוגיה, ולפתע עמד מול אחד התלמידים. שאל אותו: "כבר התפללת?"
"ודאי!" ענה נדהם, פגוע מהשאלה.
"הנחת תפילין והתפללת?!" חקר.
"כן", ענה שוב התלמיד.
המשיך רבינו בפלפול הסוגיה, סיים עניין והכריז על הפסקה קצרה.
הבחור מיהר לצאת, ושעט לחדרו. להניח תפילין ולהתפלל. באותו בוקר הוא קם מאוחר ופחד מהקפדת רבינו וירד מיד לשיעור. עתה בטוח היה שההפסקה לא הוכרזה אלא עבורו. שלא יעבור זמן תפילה, אבל מהיכן ידע על כך רבינו? "והריחו ביראת שמים!"
לא רק זאת ראה. "כשאני לומד בספר, חש אני מה מידת יראת השמים שהיתה למחבר", אמר. "מחבר פלוני ליבו גס בהוראה", קבע, וכן "ספר פלוני אין להתייחס אליו" הכל כספר הפתוח לפניו.
(מתוך 'רבינו האור לציון' – מרן רבי בן ציון אבא שאול זצוקלל"ה)