כיצד נהג הגרי"ז מבריסק זצ"ל לעשות 'הטבת חלום'? ומדוע נהגו במקומות רבים בליטא לבוא אל הרב שיפתור את החלומות לטובה?
חלום הגורם לעוגמת נפש, ניתן 'להֵטיבו' באופן זה: החולֵם עומד בפני שלושה מאוהביו, ואומר להם: "חֶלְמָא טָבָא חֲזָאִי" [ = חלום טוב ראיתי], והם עונים לו שלוש פעמים: "טָבָא הוּא וְטָבָא לֶהֱוֵי, רַחֲמָנָא לְשַׁוְיֵהּ לְטַב, שְׁבַע זִמְנִין לִגְזְרוּ עֲלֵהּ מִן שְׁמַיָא דִּי לֶהֱוֵי טָבָא וְיֶהֱוֵי טָבָא" [ = טוב הוא וטוב יהיה, ה' ישימנו לטוב, שבע פעמים יגזרו עליו מן השמים שיהיה טוב, ויהיה טוב]. ויש אומרים, שצריכים לומר לו את נוסח ההטבה שבע פעמים.
ובשעת ההטבה, יעביר החולֵם את החלום במחשבתו. ובסיום ההטבה, אם אינו מתענה תענית חלום בשעת ההטבה, יאמרו לו את הכתוב בספר קֹהלת: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ".
ומי שנפשו עגומה מחמת החלום, מצוה עליו לעשות 'הטבת חלום'; ואף חל על מצוה זו הכלל: "זריזים מקדימים למצוות", ולכן ראוי לעשותהּ מיד כשמתאפשר. ויש לעשות את ההטבה גם כאשר החולֵם מתענה 'תענית חלום' [ראה להלן]; וניתן לעשותהּ אף בשבת.
והגר"מ שטרנבוך זצ"ל כותב ומעיד: "הטבת חלום היינו בפני שלושה אוהבים דוקא, כמבואר בגמרא ובשולחן ערוך, ומרן הגרי"ז סולוביצ'יק זצ"ל הגאב"ד דבריסק נהג להקפיד מאוד על כך". ומוסיף, שלכאורה, השלושה הם במקום 'בית דין' שמֵטיבים את החלום, ולפי זה היה ראוי להיזהר שלא יהיו קרובים זה לזה, כדין בית דין, אבל גם בנוגע לכך הוא מעיד שהגרי"ז מבריסק זצ"ל לא הקפיד על כך, והֵטיב את החלום בפני בניו.
והערוך השולחן מסביר כי ה'סגולה' – כלשונו – ב'הטבת חלום' היא, ששלושת האוהבים פותרים את החלום לטובה. ומוסיף: "ואולי מפני זה המנהג בהרבה מקומות, שמי שחלם לו חלום לא טוב, בא לפני רב העיר לבקש לפתור לו את החלום, והרב ממציא לו פתרון לטובה, שהרי לענין דיני ממונות 'יחיד מומחה' דינו כשלושה הדיוטות, ומסתמא הרב אוהב את כל בני העיר, והרי זה כציוי חז"ל להֵטיב בפני שלושה אוהבים, והרב אומר שיהיה לטובה".
ואם אינו מוצֵא שלושה גדולים – כתב הערוך השולחן שייטיב את החלום בפני שלושה קטנים שמבינים לשון הקודש ולומדים מקרא היטב. וכעין זה כתב הכף החיים, שיכולים לצרף קטנים להטבת חלום.
ואשה – הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאינה יכולה להטיב את חלומהּ בפני שלוש נשים אלא בפני שלושה אנשים. ועוד הורה, שהחולם צריך להופיע בעצמו בפני שלושת ה'מטיבים', והטבה על ידי שליח אינהּ מועילה.
מדוע מותר להתענות 'תענית חלום' בשבת? אֵילו חלומות אינם טעונים 'תענית חלום'? והאם בזמננו צריך להתענות 'תענית חלום'?
חכמינו ז"ל אמרו: "יפה תענית לחלום כאש לנעורת". נעורת, היא פסולת הפשתן הנשרפת כולהּ באיבחה אחת; כלומר, אם אדם חלם חלום רע שיש בו ממש, רֶמז על רעה העתידה לבוא, התענית מבטלת את הגזירה לאלתר ולחלוטין.
ותועלת זו של התענית, היא דווקא כשמתענה באותו היום שחלם, ולכן יש להתענות אפילו בערב שבת ובשבת; וזוהי התענית היחידה המותרת בשבת.
וכמו כן, אין התענית מועילה אלא כשמתלווה אליה תשובה על החטאים, כי התענית מועילה כעין תועלתו של קרבן לכפרה על חטא; וכשם שהקרבן אינו מועיל בלא תשובה, כפי שנאמר במשלֵי: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה", כך גם התענית.
ולמרות התועלת הברורה של 'תענית חלום', אינהּ חובה אלא רשות. ומעוברות ומניקות לא יתענו, אלא 'יפדו' את התענית בכסף לצדקה, כל אחת כפי יכולתהּ הכספית, משום שצער הממון שקול כנגד צער התענית.
ומי שחלם בעניָן שהרהר בו ביום – כתב המשנה ברורה שאין בחלומו ממש, ואין צורך בתענית חלום. וכן כתב הערוך השולחן לענין מי שמילא את כרסו באכילה ובשתייה לפני השינה, וכן הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל לענין חלומות של ילדים. וכן כתב המשנה ברורה לענין אדם השרוי בצער גדול, שאין בחלומו הָרַע ממש, אלא הוא בא מחמת הצער.
ולדעת החזון איש, בזמננו אין צורך להתענות תענית חלום כלל, משום שאין החלומות מראים מאומה, אלא באים רק ממחשבות האדם במשך היום. והעיד על עצמו במכתב שכך מנהגו, שלא להתייחס לחלומות כלל. ולאחרים הורה לומר את התפילה להטבת חלום הנאמרת בשעת ברכת כהנים, אך הוא עצמו אף לא אמר תפילה זו. ויש שמסרו בשמו, שהורה מסיבה זו שלא להתענות תענית חלום בשבת. ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אין הכרע בדבר.
עד מתי ניתן לברך 'הטוב והמטיב' על לידת בן? מה מברכים בלידת בן ובת יחד? האם מברכים ברכת ההודאה בלידת פג הנמצא בסכנת חיים?
בלידת בן, יברכו האב והאם 'הטוב והמטיב', ואף אם כבר יש להם כמה בנים. ובלידת תאומים – הורו הגר"נ קרליץ זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל, שיברכו על שניהם יחד; אך אם בירכו על האחד לפני לידת השני, ישובו ויברכו על השני. ומי שטעה ובירך על בן 'שהחיינו' – הורו הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל, שלא יברך 'הטוב והמטיב'.
ולכתחילה, יברכו סמוך ללידה, ואם לא בירכו סמוך ללידה, יברכו לאחר מכן, והפוסקים כתבו הגדרות שונות בקשר להגבלת הזמן שבו ניתן לברך: לדעת הקצות השולחן, ניתן לברך רק בעוד שעסוקים בבשורת הלידה ולא הסיחו את דעתם ממנה; לדעת הכף החיים, ניתן לברך רק בעוד שהשמחה קיימת בלבם בתוקפהּ; לדעת המור וקציעה, ניתן לברך עד שלושה ימים מהלידה; ולדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, ניתן לברך עד היום השמיני, יום הברית, אם עדיין השמחה בלבו.
ובלידת בת, אף אם האב והאם שמחים במיוחד, וכגון שהיו להם כמה בנים והשתוקקו ללידת בת, לא יברכו 'הטוב והמטיב' כבלידת בן. אולם, בפעם הראשונה בהּ האב רואה את הבת – כתב המשנה ברורה שיברך 'שהחיינו'. והורו הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הגר"נ קרליץ זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל, שגם האֵם תברך 'שהחיינו' בפעם הראשונה שרואה את בתהּ. ובדיעבד, רשאים לברך אף לאחר הראיה הראשונה, כל עוד שהשמחה קיימת בלבם בתוקפהּ.
ואם נולדו בן ובת יחד – לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, מברכים 'הטוב והמטיב' על שניהם; אך לדעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל, מברכים 'הטוב והמטיב' על הבן, ו'שהחיינו' על הבת. ועל נכד ונכדה – דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הגר"נ קרליץ זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל, שאין לברך 'שהחיינו' בעת ראייתם בפעם הראשונה. ומי שטעה ובירך על לידת בתו 'הטוב והמטיב' – דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, שלא יברך 'שהחיינו' בעת ראייתהּ.
ועל בת שנולדה לאחר זמן רב שבו לא היו להוריה ילדים כלל – לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, יברכו 'הטוב והמטיב'; אך לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל, לא יברכו 'הטוב והמטיב'.
ופג הנמצא בסכנת חיים – דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל, שאין לברך עליו 'הטוב והמטיב' בשעת הלידה, אלא לאחר שיצא מכלל סכנת חיים. והוסיף הגר"ח קניבסקי זצ"ל, שאם לדעת הרופאים ניתן להתגבר על הסכנה, ניתן לברך כבר בשעת הלידה.
ופגה הנמצאת בסכנת חיים – דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל שאין לברך 'שהחיינו' בעת ראייתהּ, ומאידך, גם לאחר שיצאה מכלל סכנה אין לברך 'שהחיינו' על ראייתהּ בפעם הראשונה, משום שהורגלו בכך. ודעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל, שיש לברך 'שהחיינו' בעת ראייתהּ בפעם הראשונה.