הקב"ה מודד עם בני אדם מדה כנגד מדה. כשאדם משתדל בכל לבו ומאודו, לעשות את רצון הקב"ה – אף הקב"ה עושה את רצונו, וממלא אותו לטובה.
מספרים ששנה אחת, בערב פורים, הנהר הזורם שסביב העיר אמסטרדם – עירו של רבי אליעזר רוקח – עלה על גדותיו, ודגים גדולים החלו להכות בחזקה בחומה המגנה מפני הצפת העיר על ידי המים. התעורר חשש כבד ביותר שהם יצליחו לסדק את החומה, ומי הנהר יציפו את כל העיר.
המלך קרא לרבי אליעזר רוקח ואמר לו: "עליכם היהודים לעשות משהו, כדי שהגאות הזאת תפסק בטרם נאבד כלנו. עליכם להתפלל לאלקיכם שיבטל לאלתר את הגזרה הקשה. אם תוך שלשה ימים הגאות לא תפסק, והדגים ימשיכו להכות בחומה – יגרשו כל היהודים מן העיר!".
נענה הרב ואמר לו: "מחר אנו חוגגים את חג הפורים. אם ברצונך שנפעל לבטול הגזרה – עליך להעמיד ברחובות העיר בהם דרים היהודים – חביות של יין משבח, כדי שכל אחד יוכל לשתות כאות נפשו".
המלך כעס מאד: "הנך מורד במלכות! אני מדבר אתך על אסון נוראי המרחף על ראשנו, ואתה מבקש לשתות יין ולהשתכר?".
"אם ברצונך שנפעל לבטול הגזרה – זה מה שעליך לעשות! לספק ליהודים שפע של יין משבח, כדי שכל אחד ישתה ויתבסם", חזר הרב על דבריו.
מה נאמר ומה נדבר? באותה שנה: "והעיר אמסטרדם צהלה ושמחה"… כל היהודים שתו יין משבח על חשבון המלך… אף אחד מהם לא עשה חשבון… וכלנו יודעים כמה שותים בפורים? כלם שתו ושתו – עד דלא ידע…
עוד באותו ערב החלו המים לרדת, והדגים הפסיקו להכות בחומה!
שאל המלך את הרב: "איך יתכן הדבר, שאתם נהיים שכורים, שותים יין בלי חשבון, ואלקיכם עושה לכם נסים?".
נענה הרב ואמר: "אנחנו לא שתינו יין סתם כך להנאתנו, אנחנו שתינו כי זו היתה מצות היום. בשתיתנו מלאנו את רצון ה' אלקינו. וכאשר אנחנו עושים את רצון ה' – אף הקב"ה, מדה כנגד מדה, עושה את רצוננו, וממלא את משאלות לבנו לטובה".
התקים בה, בקהלת אמסטרדם, באותה שנה, מקרא שכתוב (ט, כח): "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור".
(רבי מאיר צימרוט שליט"א – דורש טוב פורים)