עמוד היומי עם גישמאק: כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית – פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין
בגמרא מבואר דינם של כלי זכוכית, שדומים בצד אחד לכלי חרס שתחילת ברייתם בין החול, ובצד אחד דומים לכלי מתכת כיון שאם נשברו יש להם תקנה, ולכן בדיני טומאה וטהרה נתנו להם חכמים מקצת דינים ככלי חרס ומקצת דינים ככלי מתכת.
בתשובות והנהגות (ח"א סי' תנא) הוכיח מסוגייתנו שעיקר גדרם של כלי מתכת הוא שכשנשברו יש להם תקנה. ועל פי זה כתב לענין המתכת ששמה אלומיניום המצויה רק בתקופה האחרונה, ומשתמשים בה הרבה, ויש לדון לענין חיוב טבילה כשקנו מנכרי כלי העשוי מאלומיניום, אם דינה ככלי מתכות, לפי שמצינו שחייבה התורה בכמה סוגי מתכות זהב, כסף, נחושת, ברזל, בדיל, עופרת, והרי שדקדקה תורה לפרט סוגי המתכות, וא"כ לכאורה הרי זה כששה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים מהם לחייב שאר סוגי מתכות בטבילה, ואם כן אין הכרח שחייבים, ומן התורה פטורים מטבילה, שאין לנו אלא מה שחייבה תורה.
והביא שהחזון איש (הובא בארחות רבינו ח"ג דיני טבילת כלים אות כה) פטר מטבילה כלי פלסטיק וניילון שלא גזרו בהם חז"ל, ואף על פי שיש להם תקנה משנשתברו לחזור ולייצר מהם כלים בבית חרושת [פאבריק], מכל מקום חז"ל תיקנו בכלי זכוכית ואין לנו להוסיף מדעתנו כלים חדשים. ועוד שבזמנינו אין עומדים לתקנם משנשתברו ואין לדמותם לכלי מתכות, ואף שגם בכלי זכוכית היום לא מתקנים, מכל מקום בזכוכית שחז"ל תיקנו נשארה התקנה, אבל אין לנו להוסיף ולדמות כלים חדשים אלו שמתחלת דרך יצירתם אין עומדים לתיקון כשנשתברו. ולכאורה יש לומר גם בכלי אלומיניום שכיון שלא גזרו בהם חז"ל שלא היו מתכות אלו בימיהם, אף אנו אין לנו לגזור בהם טבילה.
אך למעשה כתב שכלי אלומיניום אינם דומים לכלי פלסטיק וניילון, וחייבים להטביל אלומיניום בברכה. שכיון שמבואר בסוגייתנו שכלי זכוכית דינם ככלי מתכות, וכלשון הגמרא 'ככלי מתכות שוינהו', ומשמע שלכל הפחות כל סוגי המתכות הם בכלל גזירה זו כיון שכשנשברו יש להם תקנה, אם כן כל כלי המתכת בכלל דין טבילה הם, וחיוב טבילה מדרבנן ככלי זכוכית בודאי יש בהם, ואפשר שהם בכלל כלי מתכות החייבים בטבילה מן התורה. ומה שנתפרשו סוגי המתכות שהיו במדין הוא משום ששם אמר אלעזר הכהן הדינים למעשה בכלי מדין לאנשי הצבא, ולכן פירש סוגי הכלים שהיו שם, אך כל כלי מתכת חייבים.
והביא בשם התפארת ישראל בקונטרס 'יבקש דעת' (הקדמה לסדר טהרות אות מד) שכתב שהיום מצאו הטבעיים מיני כלי מתכות חדשים, ודינם ככלי מתכות, ששמות ו' מיני המתכות הם לאו דווקא, וכל הנרקע בפטיש ריקועי פחים נקרא מתכות. ובערוך השלחן (יו"ד סי' קכ סכ"ג) כתב גם כן שכל כלי מאיזה מין מתכת שהוא צריך טבילה. אך בסוף ספר טבילת כלים הביא מכתב הגר"י קמנצקי שאין חיוב מן התורה במיני מתכת שלא נזכרו בפסוק בתוך שש מינים, ומצדד שאפשר שגם מדרבנן אינם חייבים בטבילה.
ומסיק שיש מקומות שמשתמשים בדרום בתערובות ברזל בדיל ואלומיניום, ובזה ודאי חייב בטבילה מן התורה כיון שיש בהם גם ברזל. אבל יש דברים כגון בקופסא למשקאות שנהגו להשתמש רק באלומיניום, ואפשר שאינם חייבים מן התורה בטבילה, אבל מדרבנן ודאי חייבים, ויכולים לטבול אותם בברכה כיון שאף על חיוב דרבנן מברכים.
(פניני הלכה – מתיבתא)