בבני ברק היה יהודי שהיה בבעלותו בית המטבחיים, והיה נוהג להתפלל ותיקין עם מרן החזון איש מדי יום. בערב ראש השנה נכנס היהודי לחנותו, ומשום מה נתקעה ידו בוו שעליו תולין את הבשר, עליו היה דם ובשר מעופש מכמה ימים, והתנפחה היד מאד מאד, ולא היה יכול בראש השנה לבוא להתפלל עם החזון איש כמנהגו, אך התעקש לבא במסירות נפש להתפלל.
בהפסקה לאחר שחרית לפני התקיעות, הראה את ידו לחזון איש, מיד כשראהו החזון איש אמר לו 'תיכף סע לבית החולים'. אחר כך קרא החזון איש לבנו ואמר לו, 'אם הרופאים ירצו לחתוך את היד, אל תתן להם'. עד כדי כך, הדבר לא היה נראה כמסוכן כל כך, וכבר אמר החזון איש שיהיה צד לחתוך את היד ויתעקשו שלא לחתוך את היד.
הם נסעו לבית חולים הירקון, והיו שם שני רופאים במחלקה כירורגית ושניהם ציוו לחתוך את היד, והתעקש הבן שלא לחתוך היד. והתחיל אחד הרופאים לצעוק עליהם, אתם מחללים יום טוב ונוסעים בראש השנה ובאים לכאן ולא שומעים בקולנו? אך הרופא השני ישב ושתק. שני הרופאים אמרו להם שאם כן אינם יודעים מה לעשות איתו.
כשראו שאין מטפלים בהם, חזרו לבני ברק לבית החזון איש, ואמר לו החזון איש 'טוב מאד שחזרת לכאן, שכחתי לומר לך מה כן לעשות, שיעשו אינפוזיה בתוך היד וכך יאכל וישתה דרך האינפוזיה'. והוא פלא גדול איך יתרפא על ידי אינפוזיה. והם נסעו עוד פעם ביום טוב לבית החולים ואמרו לרופאים שהחזון איש ציווה לעשות אינפוזיה.
הרופאים התחילו לצעוק, הרי היד מזוהמת וכבר לא יעזור לה אנטיביוטיקה וכמעט שיזדהם כל הדם והוא מסוכן שלא ימות, וצעקו על הדתיים וכו'. והרופא השני שהיה לו דרך ארץ, אמר, בין כך ובין כך הוא הולך למות, אם הוא רוצה כך, הרי יש חוק שאי אפשר לכפות חולה לעשות ענין רפואה בניגוד לרצונו, אם כן מה אכפת לנו לעשות אינפוזיה, זה הרי באחריותם. ולכן הסכים הרופא השני לתת לו אינפוזיה, וכך הווה. לאחר ב' ימים נתרפא היהודי וחזר לביתו.
כשהגיע החזון איש לבקרו בביתו, שאלו את החזון איש 'ילמדנו רבינו, מה היה כאן, למה ציווית שלא לחתוך היד, ואיך ידע מרן לעשות אינפוזיה, איזה מופתים אלה?'.
פתח החזון איש ואמר להם: 'כשראיתי את היד, ראיתי ניפוח כזה עם מוגלות כאלה, שבאמת לפי דרגת מוגלה כזאת תיכף חותכים את היד. אלא שנתעוררה לי קושיא, הרי דלקת כזאת לוקח לה שני שבועות להתפתח, ואצלך זה התנפח תוך כדי יום אחד, ואני מבין שקושיא כזאת מתאים בתוס', אך הדוקטור אין לו שכל לשאול קושיות, הוא רואה ניפוח כזה ותיכף חותך היד שלא לזהם את כל הגוף, אך אני הקשיתי קושיא זאת, ובאתי למסקנא שכפי הנראה יש לך גם סוכר גבוה, וזה גורם שהדלקת ממהרת לבא יותר מאדם רגיל, ואם יש לך סוכר, מה שצריך זה פשוט להפחית את הסוכר, לכן תפסיק לאכול ולשתות, וכך ירד הסוכר, ועי"ז ירדה הדלקת כפי שהיא בדרך כלל יום אחד לאחר המכה, ולא כפי שלאחר שבועיים, וממילא עכשיו לך לרופא שיעשה לך בדיקת סוכר'. לאחר בדיקה ראה שיש לו שלוש מאות סוכר, ולא ידע כלום.
כל זה ראה החזון איש בחכמתו הנוראה, כי מתוך לימוד התורה ופלפוליו הקדושים, הכריע איך להתנהג.
כשחזר לחזון איש ושמע שיש לו סוכר גבוה, נתן לו החזון איש הוראות מה לאכול ומה לא לאכול, ואמר לו לשמור על זה חצי שנה, וכך הוה שלא נשאר לו זכר מאותה מחלה.
הרי שכמו שכתב את ספרו חזון איש, כך השיב תשובות בעניני רפואה.
(אסדר לסעודתא)