לאחר הסתלקותו של בעל התניא זיע"א ביקשה הממשלה לעקור את ציונו כדי להתקין שם מסילות ברזל לרכבת. כשנודע הדבר לתלמידי בעל התניא, עשו ככל שביכולתם לבטל את הגזירה, עד שנודע להם שיש שר אחד העומד בראש, אשר אם יצליחו לדבר על לבו שלא לגעת בקודש הקדשים, יוכל להוציא את פקודתו לבטל הגזירה, וככל אשר ידבר כן ייעשה.
נתאספו כמה מתלמידי בעל התניא והלכו אל אותו שר. הם דיברו עמו בשפת המדינה, והסבירו לו איזה רב גדול היה בעל התניא, וכמה יפגע הדבר בקהילת היהודים אם יעקרו את ציונו. לפתע עצר אותם השר והחל לדבר אתם בשפת האידיש: "אתם יכולים לדבר באידיש" – אמר להם. "יהודי אנכי. אני בא מבית שורשי חסידי. אבי היה חסידו של ר' שלמה קארלינער".
בשמעם זאת, אמרו לו: אם כן אתה בוודאי צריך להחלץ לעזרתנו, שהרי בעל התניא היה מקורב מאוד לר' שלמה קארלינער. אמר להם: "אני יודע, אני יודע". והוסיף: "אני מוכן להיענות לכם, אך בתנאי אחד…" וסיפר:
בבחרותי התדרדרתי מאוד, התדרדרתי והתדרדרתי, עד שהחלטתי להתגייס לצבא. מאחר שאבי ידע איזו סכנה רוחנית טמונה בכך, הפציר בי ללכת לקבל ברכת פרידה מר' שלמה קארלינער. נעניתי לו כדי לרצותו. כשנכנסתי לבית מדרשו של הצדיק, עמד אז הצדיק לפני התפילה. נשארתי לעמוד ליד הפתח והנה אני רואה את הצדיק כשהטלית מונחת על כתפו והוא מתהלך אנה ואנה. זמן רב התהלך כך הצדיק, ואני כבר מיהרתי ללכת לדרכי. חשבתי לעצמי: הן כבר ראיתי את הצדיק ואוכל כבר ללכת לדרכי.
התחלתי לחזור על עקבותיי, ואז התקרב אלי הצדיק במרוצה, תפס אותי בגרוני ואמר לי: "אפשר דאך, אפשר דאך" [=אולי בכל זאת, אולי בכל זאת…] והניחני ללכת לדרכי.
השר המשיך: "הלכתי לדרכי, התמניתי לשר כפי שאתם רואים. דעו לכם, מיני אז כבר עברתי על כל העבירות שבעולם, אך דברי הצדיק 'אפשר דאך' מהדהדים בראשי ואינם נותנים לי מנוח, והגרוע מכל – כל אימת שאני בא לעבור עבירה, הן חומסות ממני את טעם העבירה.
"ובכן" – סיים השר בדברו אל תלמידי בעל התניא – "אם אתם תוכלו להוציא מראשי את ה'אפשר דאך' כדי שאוכל להתחיל ליהנות מהעבירות, אענה לכם ואבטל את גזירת עקירת ציון רבכם".
כשמעם זאת, עמדו התלמידים כנבהלים, אולם לאחר רגעים אחדים, התעשת אחד מהם, ניגש אל השר היהודי ושאל: "אפשר דאך"… והוא שאל שוב ושוב: "אפשר דאך, אפשר דאך"…
לא עבר זמן רב ולבו של השר שהיה קשה כאבן נתרכך כחמאה. לפתע הוא פרץ בבכי וביקש מהתלמידים שיעזרו לו לחזור בתשובה. מובן מאליו שאת הגזירה ביטל על אתר, אך יותר מכך הוא חזר ונתקרב לבית אבותיו עד שנהפך לבעל תשובה גמור.
בת קול יוצאת ואומרת: נקודת הסיפור היא שנשמת היהודי נשארת תמיד בטהרתה, ולעולם לא יתבטל כח המשיכה שלה לרוחניות, הגם שהיא מכוסה בעבירות רבות מספור. אמנם לצדיק יש כח נשגב לעורר את הבת קול שיוצאת ואומרת "אפשר דאך" ואינה נותנת לאדם מנוח, אבל גם מי שלא שמע כזאת מהצדיק, אף הוא שומע במידה מסוימת אותה בת קול. תלמידי בעל התניא הבינו זאת, הם הבינו שהצדיק הצליח לעורר בו אותה בת קול, ולכן ניגשו אף הם ועוררו אותה עוד יותר, וכך הוה.
וסיפורים כאלה רבים הם. הנה חבר השיעור הרה"ח ר' נחום עקיבא בריזל שליט"א סיפר, שפעם הגיע אליו בחור אחד מהולנד רחוק משמירת תורה ומצוות לאכול את סעודת השבת. בתוך הסעודה סיפר לו סיפור זה, והסיפור כל כך כבש את לבו, עד שהחליט מחמת כן להתקרב אל היהדות, והיום הוא אברך חשוב היושב כל היום על התורה ועל העבודה. אלפי אנשים חוזרים בתשובה מהאי טעמא ומשליכים אחר גוום עולם מלא של תענוגים גשמיים, כי יש כח שאינו מרפה מהם ומשמיע להם בכל עת "אפשר דאך". וכפי שהוזכר בתחילה, אף האדם המיושב יש לו מלחמה, אלא שהמלחמה אצלו איננה בדברי עבירה, אלא בעניינים יותר עדינים כעצלות וקנאה . וכמותו, אף מי שנתדרדר מאוד כלפי מטה, יש לו מלחמה פנימית, כי הכח המושך אותו לרוחניות אינו נעלם לעולם. ואכן ככל שיוסיף האדם ליקח תענוגים רוחניים, כך יתחזק כח נשמתו, וממילא ייחלש כח גופו המושך אותו אל התענוגים הגשמיים.
(הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א, 'הבינני')
