בצפון תל-אביב היה בית כנסת שבקושי מנה מניין מתפללים.
יום אחד החל להגיע למקום מבוגר כבן שבעים.
הוא לא נראה דתי מבית, הוא נהג להתפלל ומיד לצאת. רב בית הכנסת התפלא, מעולם לא ראה אדם שבגיל כה מבוגר חוזר בתשובה.
לאחר כמה פעמים שהאיש הופיע, פנה אליו הרב, האם זקוק הוא לעשות אזכרה, אני פה הרב, תוכל להגיד לי.
לא. אני חוזר בתשובה.
הרב נדהם: מה קרה?
האם שמעת על הסיפור של הרב רביץ ז"ל? הרב נזכר במקרה שאירע עם הרב רביץ שעשה קידוש השם.
הוא היה זקוק להשתלת כליה וכל ילדיו נלחמו ביניהם מי יתן את כלייתו לאביו, לבסוף ניגשו לדין תורה אצל הרב אלישיב זצ"ל, שפסק כי לבכור זכות הבכורה, ואכן הבכור תרם לאביו כליה.
הדבר התפרסם ועשה קידוש השם גדול.
כן, שמעתי, באמת קידוש שם שמיים – הפטיר הרב.
אז תדע, כבוד הרב, שלי קרה אותו סיפור בדיוק! הייתי זקוק להשתלת כליה והרופאים פנו אל ילדיי.
בני אמר שהוא נוסע עוד מעט למסע בחו"ל והוא זקוק לכוחות ותרומת הכליה תחליש אותו.
פנו לבתי, והיא טענה שעוד מעט היא מתחילה סמסטר חדש באוניברסיטה והיא זקוקה לכוחות ללמוד, ולכן אף היא אינה יכולה.
כאן פרץ הזקן בבכי והמשיך: הנה, אתה רואה? נתתי לילדיי את החיים, השקעתי בהם הכל, הזרמתי כספים בלי סוף, ושלחתי אותם ללמוד, נתתי להם חוגים ומה לא – והם השאירו אותי ככה! הייתי מאוד מדוכדך.
ואז נחשפתי לדין התורה בין ילדי הרב רביץ וראיתי מה זה הכוח של התורה.
באותו רגע החלטתי לחזור בתשובה…
(ברכת דוד)
פסק הגריש"א
נדמה לי שהרב עלישיב פסק שיעשו גורל